גיטרה יקרה לי

 

אדוארדס, כך מסתבר, תמיד היה בן-אדם של מילים. "דחפתי את עצמי ללמוד גיטרה רק בתקופת הצבא", הוא מספר. "הלכתי לקנות גיטרה, את הגיטרה הראשונה שלי, ידעתי שאם אקנה אחת במאתיים שקל היא תישאר שם בצד על הרצפה ולא אלמד לנגן לעולם, אז קניתי אחת יקרה ב-1500 שקל והיא הלכה איתי לכל מקום. לא היה מצב כזה שאצא לבסיס והיא לא תבוא איתי. כל פעם שהייתה הזדמנות, הייתי עולה למשרד בבסיס הנ"מ בו שירתתי ומנגן".

 

מי לימד אותך לנגן?

 

"לקחתי את האקורדים הבסיסיים מאחד החברים בקהילה והוא עזר לי ללמוד, הוא לימד אותי איך לקרוא את האקורדים וככה התקדמתי, חיפשתי שירים באינטרנט, ניגנתי אותם. ככה למדתי לאט לאט".

בשונה מהרבה מוזיקאים, התחלת ללמוד לנגן בגיל מאוד מאוחר, אבל אני חייבת להודות שזה לא נשמע ככה.

"כולם אומרים לי שהם לא מאמינים שלמדתי לנגן רק בגיל 18, תמיד כשאני מופיע בפני הקהילה, תמיד כשמציגים אותי על הבמה זה בתור האחד שהכריח את עצמו ללמוד גיטרה רק בגיל 18. זה כייף לי לשמוע, זה מוסיף הרבה, זה עושה לי מוטיבציה להמשיך וליצור עוד".

 

חוץ מאשר בפני הקהילה, איפה עוד אתה מופיע?

 

"בזמן האחרון, בגלל העבודה על האלבום, אני פחות מופיע. בדרך כלל הייתי מופיע בכל מיני ליינים קטנים של חברים, פאבים שכונתיים. אבל אז התחלתי לעבוד עם מוטי, לקחתי כמה צעדים אחורה מההופעות עד שאצור כמות מסויימת של שירים עבור האלבום. אנשים שהגיעו להופעות שלי תמיד אהבו את המוזיקה אבל כשזה קהל שמכיר את המילים של השירים זו חוויה אחרת ולכן אני מנסה להתרכז יותר באלבום. הקהל שלי גם תמיד מפתיע, תמיד מגיעים פתאום אנשים שונים שלא האמנתי שהם הקהל שלי ואומרים לי שהם שומעים אותי ביוטיוב ומאוד אוהבים את המוזיקה. זה כיף גדול".

 

מוזיקה מלבלבת

 

 במקביל לעבודה על האלבום, אדוארדס עובד בחברת "נביעות", כי גם צריך להתפרנס פה ושם, מה שכנראה גוזל לו מהזמן של יצירת המוזיקה שלו.

 

כבר שנתיים שאתה עובד על האלבום הזה.

 

"אני פרפקציוניסט. כל דבר קטן חייב להיות ממש טוב, זה לא סתם כמה אקורדים ומילים, אני לוקח חוויה אישית שלי, שבאמת נגעה בי ומנסה ליצור גשר שיקשר אותי למאזינים שישמעו את השיר, זה הקושי, איך אתה נוגע בהם וגורם להם להסתכל על החוויה הפרטית האישית שלך, זה משהו שלא קל ליצור. אני רואה את זה כמשהו דק כזה שחייבים לעשות בעדינות, זה קשה".