חובבי המוזיקה המזרחית ודאי תוהים כבר שנים – מה יש בה בעליה התימנית שרבים מבניה הפכו לזמרים מוכשרים? האם זה משהו שעובר בגנים או החינוך התימני המקפיד על הגייה עברית תקנית? אחד הזמרים המוכרים ביותר הוא ציון גולן שנולד באשקלון ב-1955 כציון בגדלן. הוריו עלו ארצה במבצע "כנפי נשרים" ושלחו אותו אל המורי שילמד היגוי נכון, קריאה וכללי ניקוד. כבר מגיל צעיר מאוד הופיע באירועים משפחתיים, זכה בתחרויות נוער והתגייס ללהקה צבאית. הוא בלט בעיקר בזכות היכולת המיוחדת שלו לבטא בצורה מדויקת את הטעמים בשירה שלו, הטעמים המאפיינים את העדה התימנית עם דגש על האותיות ח' ו-ע' הגרוניות, בימים בהם המוזיקה העברית התפתחה בארץ לצד שירי הלהקות הצבאיות המפורסמות.
 

לביתו של גולן הגעתי בתחילת הקיץ, לא לפני שסיפרתי לכל בני המשפחה שלי כי אני הולכת לפגוש גיבור ילדות, אייקון תרבות של ממש, ויותר מכל את הזמר שהופיע בחתונה של אמי ואבי ובבר המצווה של אחי הגדול. כאשר ניסיתי לקבוע איתו מועד לראיון, הוא אמר לי "את יכולה לבוא היום?", והוסיף, "אני יכול כל יום עד 19:00, אחרי זה אני יוצא לאירועים". ציפיתי שזמר בסדר גודל כמו שלו יקבע איתי לעוד חודש לפחות.
 

הכנתי את עצמי כמעריצה לראיון עם הYemenite idol- הפרטי שלי, לבשתי צבע אדום וגירגרתי ביצים, לחידוד הקול כמובן. הגעתי לביתו של גולן, שדומה יותר לבית קטן בערבה, לא בדיוק מהסוג שהייתי משייכת לזמר חפלות מצליח. נוסיף לכך את העובדה כי גולן עמד מחוץ לביתו וניפנף לי כדי שאבחין בו, וקיבלתם שבירת כל דיסטנס אפשרי עוד לפני שהראיון התחיל. "את יכולה להחנות את הרכב בחניה של הבית" הוא אומר לי, בעודי ממצמצת ולא מעכלת שגיבור ילדותי עומד מחוץ לחלון האוטו שלי ומכוון אותי לתוך החנייה שלו. אחרי שנתקעתי עוד קצת בהלם בדלת הכניסה, נכנסתי והעזתי לשבת ליד השולחן, מחכה שהחפלה תתחיל. בעודי ממתינה, הנכדים מתרוצצים בבית ואשתו אחריהם והתריסים מוגפים כאילו הבית מתכונן לשנת צהריים. אחרי שכבר התיישבנו סביב השולחן וניסיתי לרמוז כמה וכמה פעמים שסבתא שלי ואמא שלו חברות והוא מצדו לא כל כך התעניין, הפעלתי את הטייפ ותיכננתי להתחיל בראיון. "אני ממליץ לך להעביר למצב טיסה, ככה שאף אחד לא יוכל להפריע לך להקליט את הראיון" הוא אומר תוך כדי שאני קולטת שעשיתי פאדיחה ראשונה, אך גם קצת כועסת שהוא עדיין לא מתלהב שסבתא שלי ואמא שלו חברות. הרי בשביל מה באתי?
 

גיבור ילדות בשר ודם
 

האייפון על מצב טיסה, הטייפ מופעל, ואני עדיין נחושה לפענח את הדמות שנקראת ציון גולן, הזמר התימני המפורסם שמזמן יצא מגבולות המגזר ופרץ אל המיינסטרים הישראלי. הוא גאה בכמות ספרי התורה שיש לו בבית ואף בספר שכתב לאחרונה שנקרא "זמירות ציון", ובו כתובים שיריו בתימנית ובתרגום לעברית ואני גאה שיש לי עם מה לחזור הביתה. אולי ככה סוף סוף מישהו יאמין לי שהייתי פה. מתחילים את הראיון, וגולן מתחיל לגולל את קורות חייו, החל מהלימוד אצל המורי, דרך השירות בלהקת הרבנות הצבאית, ההשתתפות שלו בפסטיבל "בסגנון העדה התימנית" בשנת 1977 ועל הזכייה שלו במקום השני והמכובד מאוד עבור זמר צעיר בן 22 באותה שנה. שלוש שנים מאוחר יותר כבר שחרר את אלבום הבכורה שלו, כולל הלהיט "עדן עדן". שבע שנים ושבעה אלבומים מאוחר יותר, כבר הוכתר גולן כ"זמר העשור של העדה התימנית", בערב הוקרה מיוחד שנערך לכבודו באולם הסינרמה בתל אביב, "חיים שכאלה" הגרסה המסלסלת. 

גולן נדמה תחילה כאדם שלא מרבה במילים, אך כאשר שואלים אותו על הקריירה שלו הוא אינו מצטנע ובטח שלא מחסיר פרטים, מאף שנה. אפשר להבין במה הוא כל כך גאה, הקריירה המפוארת שלו בתור הזמר הכי גדול, במגזר שנכתבו עליו הכי הרבה בדיחות בהיסטוריה הישראלית. את גולן מעניין רק דבר אחד, כיצד להלהיט את הצעירים במוזיקה ובלחן של פעם – וזהו כנראה סוד ההצלחה שלו, השאיפה הזאת לחדש את עצמך כל פעם, לא לקפוא על השמרים, לא לשעמם את הקהל ולהגדיל כל פעם מחדש את גרעין המאזינים שלך. "הדבר הכי חשוב הוא שהסגנון שאני עושה שולח מבט לצעירים, אני רואה שהצעירים נמשכים למוזיקה מזרחית, למוזיקה המערבית של היום ואני מנסה להתחבר אליהם ולא לאבד אותם" הוא מציין ואף מדגיש, "המוזיקה התימנית והשירה התימנית חייבות להישאר תמיד אותו הדבר. אבל המעטפת היא מערבית כמו שהם אוהבים. השיר "אבא שמעון" לדוגמא, התפרסם מאוד, לא רק בקרב תימנים. בגלל הרוח הצעירה שאני מוסיף לשירים של פעם. ככה הם שומרים על המסורת, שלא יזרקו את השירה התימנית. רק ככה אני מצליח להשריש את השירה". הרצון שלו לפיוז'ן תרבותי ומוזיקלי מבלי לגרוע או לפגום באף אחד מאותם שני סגנונות הוא נר לרגליו, וניכר עליו כי הוא לא איבד תקווה, הוא אופטימי ויודע כי יצליח לשלב בין השניים.

 

"אני עושה מוזיקה סקטוריאלית, אני לא יכול לדרוש יותר"

 

כשמדברים אתו על מוזיקה מזרחית הוא מתעצבן ויוצא משלוותו: "יש המון זמרים ששרים 'קשה לי', 'אש', וכל מיני כאלה אבל אוהבים את זה. אני אוהב לראות אנשים שמחים ברחבה וזה לא מעניין אותי מה נותנים להם, אך רצוי להקפיד קצת יותר על הטקסט" הוא אומר, תוך כדי שאני שמחה שסוף סוף הוא קצת יוצא מהאידיליה שהוא מנסה לשדר לי מתחילת הראיון. בעודי מתלהבת מפריצת הדרך, החלטתי כי אם כבר אז כבר והגיע הזמן לשאול את גולן את השאלה שמסקרנת אותי כבר שנים.