top of page

הזמרת ששרה בכורדית

מאת: עדי קרני  צילום: עדי קרני

 למרות הייחודיות של סגנונה, כשמציינים בפניה עובדה זו, היא מתעצבנת ומדגישה, כי היא קודם כל זמרת ישראלית. בנוסף, היא שרה גם בכורדית אך אינה מוכנה להשתייך למגזר לחלוטין. יחד עם זאת, הקשר שלה לכורדיסטן ולעם הכורדי, ולא רק ליהודים הכורדיים, ניכר היטב בשירים שלה, כמו למשל בשירה "פארמנה", שיר קינה על טבח הכורדים וחורבן עיירה כורדית על ידי סדאם חוסיין. רבים מהמאזינים שלה מסתבר, גם הם כורדים, לאו דווקא אוהבי ישראל (אם לשפוט על פי התגובות המשאירים לה גולשים כורדים ביצירות שלה שעלו ליוטיוב).

 

"המוזיקה זה לא מפלט, זה המהות שלי" היא אומרת ומדגישה, "אך אני חיה מהיד אל הפה, אלה לא חיים". מיליוני ציניקנים היו מזילים דמעה לאחר שהיו שומעים זאת, זמרת רווקה בת 59, כמעט בגיל פנסיה, שוויתרה לחלוטין על חיי נוחות רק בכדי לחיות את החיים על אמת ולא על יד. בגיל 32 מחליטה לשנות לגמרי את המסלול, לוותר על החיים הבנאליים של הבאת ילדים לעולם ויצירת משפחה ונאלצת לבחור בחיים לא יציבים של אמן. היא לא נותנת לאנשים לרחם עליה "אני מאוד אוהבת להיות לבד, במיוחד אחרי שאני רואה את האחים שלי ונזכרת איך ההורים שלי חיו ביחד. אני בגדול ממש לא לבד כי יש לי משפחה ענקית. בגדול אני חושבת שעל כל זוג לחיות חיים בנפרד, גם כאשר תהיי נשואה בעתיד אני ממליצה לך לא לגור עם בן זוגך" היא לא פוחדת להגיד את מה שעל ליבה ויודעת כי דעותיה אינן תואמות לדעות הרווחות בציבור או לדעות של רוב האמהות בישראל.

 

לא קל לשמוע את המוזיקה של אילנה אליה. מוזיקה כורדית לא נשמעת כמו משהו שאפשר לומר עליו "נשמע כמו – אבל עם נגיעות של- ". המקצב מזכיר אמנם במקצת מקצב בלקני, הפתיחות הארוכות ברוב שיריה עשויות להזכיר אולי טיפה דיוות ערביות סטייל אום כולתום. אם ברצונכם לחקור קצת מוזיקה כורדית, אני מאמינה שעדיף לכם להתחיל עם השיר "ג'באליו" – שיר שהוא בעצם סיפור שהוא בעצם שיר ערש. 

מי שיגיע לביתה של אילנה אליה (59), יכול לטעות ולחשוב שהגיע למקלט לחיות נטושות – גור הכלבים הענק שלה ממהר לקפוץ עלי בהתלהבות והחתולים משתעשעים בכפות הרגליים שלי. ממש לפני שאני מתייאשת ומתקשרת לבדוק מחדש את הכתובת, אני מזהה אישה מנפנפת לי מרחוק. אליה חיה באושר ומחסור בעושר, עם כלב שחור ענק שעונה לשם חמודי, "הוא הגיע אליי אחרי שעליתי המון במשקל, לאחר מות הכלב הקודם שלי, ועכשיו כשהוא פה כבר ירדתי שניים-שלושה קילוגרמים" היא אומרת. בנוסף היא מחזיקה חתולה קשישה בת 11, שני חתולים שמטופלים אצלה לאחר ניתוח ועוד מספר גורים שמסתובבים בינינו במהלך הביקור שלי. תוך כדי שהיא מאכילה את הגורים במזון מיוחד, היא מספרת לי על מות אביה והשינוי הגדול שחל בחייה מאז, על החיים הקשים שיש לה וההישרדות היומיומית בניסיון להצליח ולהתברג למיינסטרים הישראלי והעולמי לצד קשיים כלכליים.

 

היא נולדה בשכונת הקטמונים בי-ם, למדה ספרות עברית ותאטרון באוניברסיטה העברית, עבדה בבנק נחשב וחיה חיים נורמטיביים עד הרגע שאביה, החזן ואספן המוזיקה אליהו אליה ז"ל, נפטר בשנת 1988. "אבא שלי היה זמר גדול ואף אחד לא טרח להקליט או לתעד אותו" היא מציינת מתוך כאב גדול על האפליה העדתית ששררה בארץ בימים שהוריה עלו ארצה. "אבא שלי נפטר וזאת הייתה מכה קשה בשבילי מכיוון שאני טיפלתי בו לפני שנפטר. לא מצא חן בעיני האחים שלי הטיפול, והם החליטו לקחת אותו לצינתור בניגוד לרצוני. בשנים ההן זה היה תהליך מאוד מסוכן ואנשים היו יוצאים מזה נכים ועם בעיות והנה בסופו של דבר הוא מת במהלך הצינתור" היא אומרת בכעס. היא הייתה בת 32  כשאביה נפטר בגיל 65, "חשתי צער עמוק על שלא הקליט את עצמו באופן מקצועי. הוא הקליט את עצמו בטייפ ביתי ובשנים האחרונות החלטנו לעשות עם זה משהו ולכן לקחנו את זה לאולפן, איחדנו בין ההקלטות ויצרנו דיסק".

כמו תרבויות רבות, השירה בקהילות קטנות נועדה לשמר סיפורים, שעוברות מאב לבן ומסבתא לנכדה. ג'באליו, 'ילד ההרים' בכורדית, הוא שיר ערש של אמא לבנה, סיפור על אביו של התינוק שיצא אל ההרים ולא חזר, עם הקדמה כזאת אי אפשר שלא ללחוץ 'פליי' עם לחלוחית קטנה בעין. הכינורות שפותחים את השיר מעניקים את האווירה הרצויה, של הרוח הנושבת מחוץ לבקתה, אי שם בהרי כורדיסטאן, וקולה של אילנה מבכה את אהובה שלא יחזור, כנראה כי כורדיסטן היא חבל ארץ קשוח למדי, שאין בו מקום לרגישות יתר, ומי שלא חוזר מונצח בשיר ערש. על פי מה שאני יודעת על כורדיסטן, עדיף להשאיר את הרגישות לזמרים ואומנים – כורדיסטן איננה רק חבל ארץ שנאבק כבר שנים להכרה בעצמאותו, אלא גם עם נרדף בעיראק, סוריה, טורקיה, וכורדים נדדו ועודם נודדים, ברחבי העולם בחיפוש אחר מקום שקט, קצת כמו היהודים. ואולי כאן יפול לכם האסימון – המוזיקה הכורדית – של אילנה אך גם של זמרים כורדים אחרים, דומה למוזיקה החסידית, גם היא צמחה מתוך השפעות זרות לכאורה, והרבה פעמים מביעה כאב, געגוע ומלנכוליה.

 

נכון, היא מופיעה בהמון מקומות ופסטיבלים בעולם, משמיעים אותה הרבה בתחנת "קול המוזיקה" שבכלל מיועדת למוזיקה קלאסית, אך למרות זאת רואים את האכזבה על פניה וחוסר המיצוי. לא יכולתי שלא לתהות האם השיוך לז'אנר המסוים, הכורדי, מפריע לה. האם בסופו של יום היא מצטערת שלא עשתה דברים אחרת ואולי איפשהו חזרה לנקודה מסוימת בהיסטוריה, הגורל שלה היה משתנה. "בטח שאני 

מעטים האנשים שיודו כי חסר משהו בחיים שלהם, אך אילנה אליה מודה כי חלומה הגדול הוא לפרוץ את גבולות המיינסטרים ולא להיחשב רק כזמרת הכורדית ההיא. בעוד היא מלטפת את כלביה וחתוליה, היא חולמת בהקיץ על היום שבו תפרוץ כזמרת בינלאומית "בארץ אין לי מה לחפש יותר" היא אומרת. "שבעה מיליון איש לפלח מוזיקה מאוד קטן". "כשאמות יעשו עליי סרט ויגידו שהיא חיה בצמצום ולא התייחסו אליה כמו שעשו על זמרים רבים וטובים ממני, מה שנקרא 'רבותיי ההיסטוריה חוזרת' אני חושבת שככה כדאי לך לקרוא לכתבה" אליה מסכמת.

"אחרי המוות של אבי החלטתי כי אני לא אהיה כמוהו ואוציא דיסק ואקליט שירים ואחיה את המוזיקה" וכך, בגיל 32, עשתה מפנה בחייה אל תחום המוזיקה, "אמרתי לעצמי שאני לא אמות ככה, ולפני שאמות אקליט אלבום". היא עזבה הכל בשביל להתחיל בקריירה מוזיקלית, ורק בגיל 37 הקליטה והשיקה אלבום בכורה, "ג'אבליו' שמו. "עזבתי חיים מאוד נוחים אך מאוד אומללים", לדבריה, היא החליטה לגשת לאולפן להקליט שיר כלשהו, לא עניין אותה מה יהיה סוג המוזיקה אלא רק לשיר. בתמימות של אישה צעירה ללא ניסיון וגב כלכלי, היא ניגשה לאולפן וביקשה לשיר, לאחר דקות ארוכות של שתיקה ופליאה החליטו פה אחד באולפן כי עליה לשיר בשפה הכורדית וכך עשתה. "עשו עליי כתבה בתוכנית 'יומן' בערוץ הראשון, עשר דקות על 'הזמרת ששרה בכורדית'" וכך היא התברגה בארץ ובעולם בין הזמרות היחידות ששרות בשפה הכורדית.

מצטערת" היא אומרת. "בכל מקום אומרים לי 'אבל את בכלל שרה רק בכורדית' אז אני שואלת אותם בחזרה, האם שרתי כורדית בגן הילדים? לא שרתי 'יונתן הקטן' כמו כולם? בדיוק מה שאתם שרתם אני שרתי. רק אחרי שאבא שלי נפטר החלטתי להתחיל לשיר גם בכורדית, אך לפני כן אהבתי לשיר הכל. בבית של ההורים היינו מאזינים הרבה לרוק ובעיקר למה שהיו משמיעים ברדיו - מוזיקה מערבית וישראלית. לא היו משמיעים ברדיו באותם הימים מזרחית ואייל גולן וכל מה שמשמיעים היום".

 

אליה, מאוד כועסת על גלגלצ, שלטענתה אינם מעוניינים להשמיע אותה אך היא יודעת שעצם השתייכותה למוזיקה הכורדית מונע ממנה לפרוץ ולהצליח בארץ ולהתברג במיינסטרים. בראיון למעריב במרץ 2014, הסבירה כי בהופעות החדשות שלה היא פנתה לחומרים וללחנים מערביים יותר, כאלה שיתאימו לאוזן הישראלית.

השירה של אילנה אליה בשפה הכורדית אמנם חצתה מזמן את ישראל, והיא הפכה לשם דבר כבר בחבל כורדיסטן, אבל היא מתעקשת: "אני קודם כל זמרת ישראלית"

/ כתבות בנושא /

/ הרשמה לניוזלטר /

/ בבלי5 בפייסבוק /

בר קיאסי

אחרון הרומנטיקנים

ליאור שרעבי

המחאה השקטה

יואן בן חיים

"אני המזרחית"

bottom of page