עוד מגיל מאוד צעיר, היא נהגה לשבת עם אחיה הקטן ואביה בארוחות שישי, לשיר ולתופף על השולחנות. היום, כמעט 20 שנה אחרי היא עדיין מתופפת, אך לא רק על שולחנות אלא באופן מקצועי. אורית רפואה, בת 27 מבאר שבע, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר.

 

לאורית הגעתי בשעת ערב מאוחרת, לביתה שורץ החתולים, היא כמובן, בדרכה, ניסתה לשכנע אותי לסיים קופסת שוקולדים ישנה ובתמורה היא תתחיל להתראיין. לאחר שהסברתי לה בעדינות כי ממני לא תגיע הישועה היא וויתרה והחלה לדבר.

 

אוהבת לרקוד, אבל לא עם גברים

 

"הכל התחיל בגיל 16", היא מספרת, "השכנה שלי פנתה אליי בבקשה לעבוד איתי כרקדנית באירועים ולא יכולתי לסרב, משום שמאוד אהבתי לרקוד בתור ילדה". קבוצת הרקדניות הרקידה את הקהל ולסיום רפואה נהגה לתופף בדג'בקה. "תמיד אהבתי לרקוד, אבל באירועים האלה הלבוש היה ממש חשוף, היינו צריכות להתלבש בבגדים פרובוקטיביים ותמיד אני הייתי הבעייתית, זאת שצריך למצוא לה עוד ועוד שכבות כי לא הייתי מוכנה לצאת לבושה בצורה כזאת בפני גברים" וכך היא נחשפה לעולם הדתי. "בגיל 19, אחרי שראו אותי מתופפת באירועים שונים, פנו אליי בבקשה לבוא ולתופף בהתנדבות בכל מיני אירועים ואני הסכמתי להופיע רק בכאלה שיש בהם הפרדה בין נשים וגברים, בבתי חולים ובכל מקום שרק רצו אותי שם, הייתי מגיעה להתנדב מכל הלב עם חבר'ה שונים" היא אומרת.

 

"אני לא אדם דתי ואפילו לא שומרת שבת, אבל התחושה והזיכרון שמלווים אותי מגיל 16, רוקדת כמעט חצי ערומה ומנסה להרקיד אנשים. לא היה משהו שהיווה חוצץ ביני לבין הקהל והם יכלו לגעת בי ואני כמובן הייתי רוקדת איתם ונוצר בינינו מגע שלא היה נעים לי איתו, אישית" אורית מתארת כיצד אז היא הבינה כמה היא לא רוצה להישאר בעולם הזה ומוכנה להמשיך הלאה. "כאשר פנו אליי מאוחר יותר, כבר ידעתי מה אני רוצה מעצמי ויכולתי לדרוש לא להופיע בפני גברים מפני שהרגשתי לא בנוח עם זה" היא מחדדת ואף מוסיפה "התרגשתי כל פעם מחדש כשבאתי להופיע בפני נשים. תמיד בחתונות שיש בהן הפרדה תוקעים את הנשים בקצה של האולם, לרוב המוזיקה לא מגיעה לשם והנשים בדרך כלל לא תוססות וקופצניות כמו הגברים. צריך להזיז ולהרים אותן, לגרום להן לקום". אורית מנסה לתאר בפניי את תחושת העוצמה הנשית שהיא גורמת לה, "תחושת הסיפוק הזו, שאני לבדי מרקידה ומשמחת קבוצת נשים, שמעצם היותן נשים מופלות לרעה באופן אוטומטי, זה לא ייאמן איך באירועים האלה של החרדים הנשים נמצאות בתחתית ההיררכיה והרבה פעמים אני מרגישה תחושה של שליחות לשמח אותן וכמובן לשמח חתן וכלה" היא מציינת בהתרגשות.  

 

הערך המוסף שבלשמח

 

לרפואה יש ארסנל מכובד של אנקדוטות בכל הקשור לנעשה בעבודה שלה, כמו איך הצילה חתן וכלה ברגע האחרון בזכות התיפוף, או כיצד חתן, שעות ספורות לפני החתונה, התחנן אליה שתגיע כדי להציל את האירוע שלהם. או על דיג'יי אחד עם קצר במחשב, די ג'יי אחר שארון החשמל של האולם לא עמד בעומס של המערכת. בזכות ההיכרות המקצועית שלה עם המגזר החרדי, היא יכולה לתת הסבר לתרבות "החפיף" של העדה החרדית: "הייתי בחתונה שהיה די ג'יי מבוגר יחסית. צריך להבין שבמגזר החרדי האירוע מאורגן מהר מאוד, ולכן הם סוגרים הכל ברגע האחרון, לפעמים בהתראה של שבוע-שבועיים. 

/ כתבות בנושא /