באמצע שנות ה90, התחיל ראפר ישראלי אחד את מה שלא עשו לפניו בני עדתו – לעשות מוזיקה שחורה, של שחורים. אתגר לא מבוטל  עבור ג'רמי קול חבש, להיכנס לסצנה שרק התפתחה בישראל והשתייכה ללבנים. זה היה נשמע מצוין, אבל הציבור הישראלי עדיין לא היה מוכן לקבל ראפר אתיופי ששילב נגיעות של מוזיקה אמהרית. מאז קמו לא מעט צעירים בני העדה האתיופית שניסו לעשות מוזיקה שחורה מייד אין אפריקה, לעיתים בהצלחה ולעיתים כניסיון כושל, לאו דווקא בגלל מחסור בכישרון אלא בגלל קשיים כלכליים ומחסור בקשרים בתעשייה המקומית. לפני שנה וחצי החליט אורי מקונן (26) שהוא הולך עם האמת שלו, וכנגד כל הסיכויים מנסה להגשים את חלומו להיות זמר.

על כסף, פוזה וצרות אחרות

שלוש בנות רוקדות במושב האחורי ובחור אחד על ההגה עם בגדי היפ הופ מסורתיים, ככה נפתח הקליפ 'מקום ראשון' של מקונן. "גל שחור של כישרון בא לחטוף את המקום הראשון" הוא מכריז בהפגנתיות. עם אותה אסטרטגיה שנטלו שב"ק ס' בתחילת דרכם, והכריזו שהם לא פחות מ"אימפריה" בלהיט הראשון שלהם לפני שני עשורים, ככה מקווה מקונן לכבוש את עולם ההיפ הופ העברי – עם המון ביטחון עצמי. צניעות היא לא תכונה מוערכת בקרב ראפרים. השיר עוסק ברצון להצליח עם רמיזות עדינות שצבע העור לא יעצור אותו. אבל למרות כל הסממנים שצועקים סטיגמה, מקונן הוא דוגמה חיה, נושמת ושרה לעובדה שלא הכל בחיים שחור ולבן. מוזיקלית, "מקום ראשון" נשמע סביר, אבל ברור שדרושה כאן עבודה של מפיק מוזיקלי שיוכל להקפיץ את השיר כמה רמות קדימה. יחד עם זאת, הקסם שבשיר ובקליפ היא אולי הבתוליות שלו, שלמרות כל פוזת הראפר הקשוח, נהנית מתמימות מסוימת.

כן, הוא גדל בשכונה קשה, רמת אליהו בראשון לציון. שכונה שבמהלך השנים הפכה למקום מפלטם של עולים מאתיופיה ועוד עולים חדשים בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך. מקרי אלימות קשים כמו הרצח של מלקם טסרה לפני 4 שנים, העלו את השכונה לכותרות פעם אחר פעם. אבל למרות שהוא ישב על הברזלים, מקונן רחוק מלהיות סטיגמה מהלכת.

איך היית מתאר את ילדותך?

"רמת אליהו היא שכונה קשה, עם כל הדברים שיש בשכונה קשה. אבל אף פעם לא נכנסתי לזה. גדלתי בבית עם אמא ושני אחים קטנים ממני, אח בן 23 שעכשיו סיים את השירות הקרבי בכפיר ואחות שמתחילה עכשיו את השירות הלאומי. לאמא היה חינוך קשה, היא עבדה קשה שלא יחסר לנו דבר, לא היה לנו הכל אבל הסתדרנו, את מה שהיה צריך קיבלנו ממנה".

שכונה קשה, כוונות טובות

השיר "לא שורף דקה" כבר יותר מחובר לאותנטיות של השכונות, הקלף שאולי עדיף למקונן לשחק עליו. שכונת רמת אליהו כתפאורה אמיתית וכנה, על כל מגרעותיה וכיעורה מספקת כאן סוג של עלילת רקע לקליפ. מקונן יוצא משיכון מוזנח, שמתקרב לשכונות הפשע של ניו יורק,  וגונב ג'וינט מפיו של בחור שיושב על המדרגות בכניסה לבניין. "אני לא רוצה שכל זה ייגמר, ואם זה רק חלום אני לא רוצה להתעורר... רוצה להספיק הכל ולא שורף דקה" – שורת המחץ של הפזמון ממחישה את האופטימיות של מקונן. בהאזנה הראשונה כבר ניתן לשמוע שההפקה המוזיקלית כבר יותר איכותית ומקצועית, אך עדיין חסרה קצת התאמה בין הליריקה למקצב. נעשתה כאן בחירה לא טובה של מקצב, שמתאימה יותר להיפ הופ אמריקאי, באנגלית, טעות שראפרים עבריים רבים נופלים בה. לעברית יש מקצב אחר, פחות קבוע, שמקצב רגאיי או פאנק קצת יותר מתאים לשפת הקודש.