top of page

עדי קרני

My Yemenite Idol

אביב לנד

לרקוד מהבטן

אביב לנד

יש לו חלום

סלסולים בדיסטורשן

מאת: יואן בן חיים  צילום: עמוד הפייסבוק של הלהקה

הכניסה למועדון "הפסאז'" ברחוב אלנבי בתל אביב עשויה להיות חוויה מטלטלת למי שנכנס בשעריו בפעם הראשונה. הירידה במדרגות אל מתחת לפני הקרקע, האפלוליות של המקום שמקנה לו תחושה מחתרתית משהו, ובעיקר הקהל שמגיע לצפות בהופעות, שלא תמיד שומרות על קו אחיד. היפסטרים תל אביביים, מבקרים שמגיעים מחוץ לעיר, תיירים מכל העולם, עובדים זרים, דתיים וחילוניים, וקשת גילאים שנעה מגילאי ה-20 המוקדמים ועד לאנשים בשנות ה-40 המאוחרות שלהם. במוצאי שבת בסוף חודש יולי, הזמין אותי חבר להופעה במקום, "פשוט תבוא, יהיה כיף". מסתבר שפספסתי כמה שניות קודם את תום אהרון, הסטנדאפיסט שיתגלה לעולם שבועיים מאוחר יותר ב"תכנית קיציס", בפינה שכל כולה עדתיות וביקורת נוקבת. כבר בכניסה אפשר היה להבחין שההופעה הזאת שונה מרוב ההופעות המתקיימות במקום – נשים מבוגרות, בעשור השישי והשביעי לחייהן, לבושות בבגדים תימנים מסורתיים הסתובבו בקהל. לא רחוק מהבר ישב אהרון עמרם, מעמודי התווך של המוזיקה התימנית בארץ, וזוכה פרס אקו"ם בגין שימור, טיפוח והחייאת מורשת השירה התימנית בישראל. 

איזו מוזיקה אתה עושה? יש שם מוזיקה תימנית כמובן, אבל יש עוד דברים שם.

 

 "אתה רואה שאני כל הזמן בורח מהגדרות, בורח מקיטלוג לגבי איזו מוזיקה אנחנו עושים. אני גדלתי גם על המוזיקה של אבא שלי, כמובן, אבל על עוד המון דברים – מוזיקה שחורה, רוקנרול, מוזיקת נשמה. זה הכל חלק מהעולם המוזיקלי שלי, והכל בא לידי ביטוי במוזיקה שאנחנו עושים".

 

מוזיקה תימנית היא מאוד ייחודית, גם במקצב, גם בכלים, ולמרות זאת ראיתי בס, גיטרה חשמלית, וקלידים בהופעה. 'עכבר העיר' הגדיר אתכם כ"מוזיקה תימנית-דיסקו-סול".

 

"המוזיקה התימנית מאוד דומה למוזיקה שחורה, למרות שזה לא נשמע ככה בהאזנה הראשונה. תימן שאבה המון השפעות תרבותיות, גם מוזיקלית, מאפריקה, הרבה יותר משהיא שאבה השפעה מהמוזיקה מאזור הלבנט, להבדיל ממה שאנחנו קוראים לו מוזיקה מזרחית. לפיכך, המקצבים מאוד דומים למקצבים של מוזיקה שחורה, יותר מאשר נגיד רוקנרול או מוזיקה קלאסית, לעומת המוזיקה האנלדוסית למשל שמאוד הושפעה ממוזיקה ארופאית קלאסית".

 

"הפנתרים" עושים מוזיקה תימנית שהיא מאוד שורשית. אולי אפילו יותר מ"צלילי הכרם" בזמנו.

 

"נכון, יהודה קיסר ואהובה עוזרי באו מהמוזיקה התימנית השורשית, כמו שאבא שלי עשה בתחילת דרכו, אבל בשנות ה-70, המגמה במוזיקה המזרחית הייתה ללכת לכיוון של מוזיקה מערבית יותר. אנחנו מביאים את המוזיקה התימנית השורשית הזאת, כמובן בנגיעה של מוזיקה עכשווית".

גרעין מאזינים קבוע.

המוזיקה והתרבות התימנית. אביו, אהרון עמרם, התחיל כזמר אופרה, אך מהר מאוד הבין שהוא חייב לבחור צד. "אבא שלי בשנות ה-60 הבין שהוא לא יכול לשלב את שני הז'אנרים הללו, שמגיעים מקצוות שונים לחלוטין. הוא אומנם שומע המון דברים שונים, אבל מבחינתו, הנישה שלו זו מוזיקה תימנית".

 

איך הקהל שמאזין למוזיקה מזרחית מקבל את מה שאתם עושים?

 

"תראה, זה לא חותך. יש אנשים שמהר מאוד מתחברים למה שאנחנו עושים, בזכות המרכיב הזה של מוזיקה מהבית שהם מכירים, מוזיקה תימנית ואתנית. מצד שני, אני יכול להבין שאנשים לא יתחברו למה שאנחנו עושים בגלל ששוב,  זה די שונה, ואני מרשה לעצמי להגיד שזה די חדשני. אבל אנחנו רק מבקשים שיקשיבו, פעם אחת, ויתחברו אם הם רוצים. אנחנו לא מכריחים אף אחד". 

מרגע  שהלהקה עולה לבמה, והגיטרות מתחילות לנסר, נפער ברחבת הריקודים חלל גדול, ולהקת המחול של קרית עקרון, המורכבת כאמור מכתריסר נשים בנות 50-70, פותחות בצעד תימני שלא היה מבייש גם חאפלה סוערת בצנעא. על הבמה, לירון עמרם, בן 26, (שירה וגיטרה), רבע מההרכב "לירון עמרם והפנתרים", רן קאופמן (בס), יונתן דסקל (קלידים) וטל כוכבי (תופים).  השירים הם עיבודים מחודשים לקלאסיקות תימניות, בין היתר של אביו של לירון, אהרון עמרם, שגם נמצא בקהל ומשקיף על המתרחש בפאסון של סנדק שכבר ראה לא מעט הופעות. הקהל מצידו לא כל כך יודע בהתחלה

"יהיה כיף"

איך לקבל את מה שהולך על הרחבה. מי שלא נכח באירוע של תימנים, לא יבין צעד תימני מהו – זה דומה להורה עברית, זה קצת דומה לדבקה ערבית, וזה כולל קומבינציה של צעדי ריקוד שדרושה לא מעט קואורדינציה כדי לבצע אותם. הקרח לאט לאט נשבר והשוק של הקהל חולף, ואנשים מתחילים לרקוד ברחבה. אחרי ההופעה, הגרופיות וגרעין המאזינים באים לברך, את הלהקה, את הסולן, את האבא של הסולן וכמובן את הרקדניות.

 

"יש לנו כבר גרעין של מאזינים קבוע, פרצופים שאני מזהה בקהל שחוזרים להופעות, מחפשים אותנו. אנחנו מנגנים ומופיעים שנתיים, אבל הסינגל הראשון שלנו רק עכשיו לקראת השקה. הז'אנר הזה של מוזיקת אינדי, שהיא לא ממש משתייכת לסוג מוזיקה מסוים".

"הפנתרים" זאת אמירה?

 

"זאת אמירה, זאת אג'נדה. לא אג'נדה פוליטית או חברתית, אלא אמירה מוזיקלית. אנחנו לא מנסים להביא את לונדון או את ניו יורק, אלא עושים מוזיקה שפשוט מתאימה גאוגרפית לישראל. אנחנו במזרח התיכון, לא בלונדון. אנחנו מנסים להחיות את המוזיקה המזרחית והמוזיקה התימנית כפי שאני מכיר אותה מבית. לעשות לה איזשהו רנסאנס".

הם אמנם מופיעים רק שנתיים, אבל הספיקו לצבור גרעין מאזינים שמגיע כאמור להופעות, מעלים לערוץ היוטיוב שלהם, ואפילו הספיקו לתת כמה גיחות בערוץ 24. אחד הקליפים המובילים בעמוד היוטיוב שלהם הוא "פעם פעם", בו הם מארחים את יהודה קיסר, הג'ימי הנדריקס של המוזיקה המזרחית, הגיטריסט האגדי של זוהר ארגוב ומייסד הרכב "צלילי הכרם". האיכות טובה, גם הקליפים מושקעים ועשויים בטוב טעם. כמו שעמרם אומר, קשה לאמוד את הסוגה בה הם מתעסקים. מצד אחד, המוזיקה היא תימנית, אין מקום לטעויות, אבל הלוק הכללי די היפסטרי. מבחינתו של לירון, הוא גדל על ברכי

הרקדניות התימניות, זה גימיק או שמבחינתך זה מרכיב משלים של ההופעה?

 

"אני לא רואה ברקדניות התימניות גימיק, מבחינתי ככה צריכה להיות הופעה. ריקודים ומוזיקה הם שני דברים משלימים, בעיקר מוזיקה תימנית, שהיא קצבית ומזמינה אותך לרקוד".

 

הרקדניות, שלפי גילן חלקן אמורות להיות בשעה כזאת על הספה טובלות עוגיות בתה, היו בשוק או שהן נהנו?

 

"בטח נהנו. מבחינתן זאת הופעה לכל דבר. חוץ מזה, אין להן הרבה מקומות להופיע בהם, חוץ מראש העין וקרית עקרון, או פה ושם בחתונות או במתנ"ס, לפעמים באירועים של העדה, לא מופיעות מול קהל יותר מדי. אז להופיע במועדון אמיתי, זה היה ממש מרגש מבחינתן. לראות צעירים רוקדים איתן, זה תמריץ להמשיך במה שהן עושות ונהנות ממנו". 

"לירון והפנתרים", מצליח להחיות מחדש את השירה התימנית תוך שהוא מקפיץ אחריו רקדניות תימניות בנות 70 וגם תיירות נורבגיות צעירות ונלהבות. מה סוד הקסם של ההרכב שמופיע בין היתר גם בפסטיבלים בפולין?

/ כתבות בנושא /

/ הרשמה לניוזלטר /

/ בבלי5 בפייסבוק /

bottom of page