לאחר המתנה ארוכה, הגיע סוף-סוף תורנו.
 

שלום כבוד הרב, אנחנו מעוניינים לדעת מה המקום הזה?

 

"אני מקבל אנשים כבר 19 שנה בחנות הזאת, כל ערב מהשקיעה עד השעות הקטנות של הלילה. אני ממשפחה של קצבים ירושלמים. החנות הזאת הייתה של סבא שלי, של אבא שלי וגם אני הפעלתי כאן את האטליז המשפחתי הרבה מאוד שנים. אנשים באים אלי ואני, בלי לבקש פרוטה, מעביר להם אנרגיה שבורכתי בה".

 

מה קרה לפני 19 שנה שפתאום הפסקת לעבוד באטליז והתחלת לטפל באנשים?

 

"הילדים שלי התחילו לראות כל מיני דברים ולהרגיש דברים מוזרים שקורים בבית. הילדה שלי הייתה בת שש וחצי כשהיא התחילה לראות מלאכים מסתובבים בסלון. שאר הילדים פגשו את אליהו הנביא. בהתחלה לא הבנתי מה קרה, אבל לאט לאט הבנתי שזה בגללי ושיש לי כוחות אנרגטיים שיכולים לעזור לאנשים. בהתחלה הייתי מטפל במספר קטן של לקוחות לאט לאט הזרם התגבר עד שהחלטתי לסגור את האטליז ולהתמסר לטיפול. הקב"ה העניק לי מתנה ואני עוזר דרכה לאנשים אחרים. עשרים שנה התעסקתי בבשר מת ועכשיו אני מתעסק בבשר חי".

 

מאיפה באים אליך כל כך הרבה אנשים? איך הם שמעו עליך?

 

"אנשים באים מכל הארץ. הכל מפה לאוזן, חבר מביא חבר. אני לא צריך פרסום. כתוב ש-"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין". אם אני אתחיל לפרסם את עצמי, הכל ילך. עובדה שאנשים לא מפסיקים לבוא אפילו שלא פרסמתי את עצמי מעולם. רשת טלוויזיה אוסטרלית אפילו הציעה לי סכום כסף נכבד כדי לעשות עליי סרט וסירבתי. בשביל מה אני צריך את זה? מה זה ייתן לי?", הוא שואל רטורית, ומוסיף: "הקדוש ברוך הוא שולח לי מספיק פרנסה מתרומות של אנשים שאני מקבל פה ואני מסתדר".

 

איך אתה עוזר בדיוק?

 

לשאלה הזו, הרב לא משיב במילים. הוא מזמין אותנו, בזה אחר זה, ל"העברת אנרגיה". כל אחד בתורו מניח את ידיו על שרפרף "הטיפולים". ראשון מתיישב מולו מאיר דוד. הרב מניח על השרפרף קמעות מיוחדים שעליהן מצוירים מגני דוד ובתוכם כיתוב של מילים מהקבלה, וביקש ממאיר דוד לכסותן. הרב פורס את ידיו מעל לידי מאיר דוד, המכסות את הקמעות, אך נזהר לשמור מרחק מסוים, כדי שלא יגע בהן. מבטו הופך פתאום לרציני. נדמה שהוא מתרכז במחשבות על דברים נשגבים.