top of page

מאיר דוד כהן //  צילום: מאיר דוד כהן

יש תסמינים אצל צאצאי רצח העם הארמני כמו שיש אצל הדור השני והשלישי לשואה, כמו קושי בקרבה והבעת חיבה, בעיות נפשיות וכדומה?

 

 "יש הבדל גדול בין החוויה של דור שני ושלישי לשואה ולדור שני ושלישי לרצח העם. הניצולים היהודים הגיעו בסופו של דבר למדינה. אצלנו היה את ברית המועצות ובמשך שנים היה אסור לדבר על הנושא. הפעם הראשונה שארמנים בארמניה ציינו את רצח העם היה ב-24 לאפריל 1965. הנושא אצלנו היה מודחק יותר. היום הדור החדש לומד את כל ההיסטוריה של העם הארמני ומבין יותר".

 

 מה היחס של ישראל לרצח העם הארמני?

 

"יש דיונים מאוד אפקטיביים ופוריים בוועדות השונות של הכנסת. אבל למדינת ישראל יש אינטרסים כלכליים, צבאיים ופוליטיים שבגללם היא לא מכירה ברצח העם. הנשיא החדש, ראובן ריבלין, הוא ידיד גדול של הקהילה הארמנית והוא פעיל מאוד בהכרה של רצח העם. כאשר הוא היה יו"ר הכנסת הוא עודד את חברי הכנסת להצביע בעד הכרה של רצח העם. אנחנו 

קתדרלת סיינט ג'יימס ברובע הארמני. צילום: תמר הירדני.

מאמינים שהוא ימשיך לקדם את הנושא עכשיו. הנשיא הקודם, שמעון פרס, היה נגד הכרה של רצח העם.עודד את חברי הכנסת להצביע בעד הכרה של רצח העם. אנחנו מאמינים שהוא ימשיך לקדם את הנושא עכשיו. הנשיא הקודם, שמעון פרס, היה נגד הכרה של רצח העם. הוא היה פרו טורקי ובראיון לעיתון בטורקיה הוא טען שאי אפשר להשוות את השואה היהודית לרצח העם בארמניה. עד היום כועסים עליו מאוד בארמניה. ישראל חייבת להכיר בשואה הארמנית כי זאת חובה מוסרית. עם שעבר פשעים דומים לא יכול להתעלם מרצח של עם אחר".

ספריו של דר' יאיר אורון, חוקר רצח העם הארמני, בדירתו של בגדסריאן.

הדמיון בין היהודים לארמנים כאמור אינו רק ברצח העם השיטתי שעברו שני העמים. הארמנים בדומה ליהודים מפוזרים בעשרות קהילות ברחבי העולם למרות שאוכלוסיית ארמניה נאמדת בכ-שלושה מיליון תושבים בלבד. שאיפה לעצמאות דתית ומדינית במשך מאות שנים, קהילה גדולה ומשפיעה בארצות הברית, מיקום גיאוגרפי בין מדינות מוסלמיות, שירות צבאי חובה, ואזורים עם חיכוך צבאי רב הן רק חלק מן הדוגמאות המצביעות על מעין שותפות גורל בין שני העמים.

 

אנחנו עוברים במשך הריאיון מפוליטיקה לתיאולוגיה, מלאומנות ללאומיות, ולבסוף מגיעים לנקודה הכואבת שחווים אותה עשרות אנשי דת נוצריים שמשרתים בירושלים. במקרים רבים יהודים שעוברים דרך הרובע הארמני אל עבר הכותל נטפלים לאנשי הדת, מציקים להם, ואף יורקים עליהם. הדבר מתגבר כאשר אנשי הדת יוצאים אל מערב העיר ושם למרות ההטרוגניות שבה בורכה ירושלים, הארמנים הם 'האחרים' ונעשים מטרה לתקיפות על רקע דתי.

 

"זה ממש הצד הלא טוב של העיר", אומר בגדסריאן ומוסיף, "בדרך כלל חרדים נטפלים אלינו. זה הפרדוקס הגדול. הם מעדיפים ללכת אל הכותל דרך הרובע הארמני, כי הוא בטוח יותר מהרובע המוסלמי אבל לפעמים כשאני עובר יורקים עלי, לא אומרים שום דבר, רק יורקים".

 

"כשהייתי צעיר יותר הייתי מחזיר להם אבל היום אני פשוט מתעלם. לפני כחודש הלכתי לבנק במדרחוב בן יהודה עם הגלימה ופתאום נעצרו לידי שלוש בנות בגיל 16 שירקו עלי. בדרך כלל המדרחוב הוא המקום הליברלי של ירושלים ובאמת הייתי בהלם. זו הפעם הראשונה שירקו עלי ברחוב הזה". את מה שבא בעקבות היריקה של הבנות בגדסריאן לא יכול היה לדמיין: "זוג מבוגרים שהיה שם וראה את המתרחש התחיל לצעוק עליהן ולגנות אותן שהן בושה והן צריכות להתבייש בעצמן, כשעוד ועוד אנשים מתאספים סביבן ודורשים מהן להתנצל ומגנים את ההתנהגות שלהן. אבל הן פשוט עמדו וצעקו בחזרה: 'אין מקום לעבודה זרה בארץ ישראל, שילך מכאן'. הרגשתי שהיה לי טיפה 'צדק' בגלל הגינוי הרחב שהן זכו לו מצד הסובבים".

 

אין דיאלוג ביו-דתי שיכול היה אולי להביא לצמצום התופעה?

 

"לפני כמה שנים מישהו ירק על הפטריארך של ירושלים. הקהילה ממש בערה. היו כמה ניסיונות לצמצם את התופעה עם הרבנות. אבל מי שיורק, זה לא אנשים שנשמעים לרבנות".

 

סיפור מפורסם שהסתיים בזיכוי מוחלט של כומר מהקהילה שהכה יורק חרדי ונתבע על ידו הגיע לפתחו של בית המשפט. השופט דב פולק כתב בהחלטתו: "היורק לא רק שעבר בעצמו על החוק, אלא גם פגע בתדמיתנו ובערכינו", וגינה את היריקות כלפי אנשי הדת שמשרתים בירושלים. אך פסק הדין לא צמצם לדעת אנשי הדת את התופעה שרק מתגברת עם השנים וזאת למרות טענות המשטרה על צמצומה של התופעה. 

 

לסיום הריאיון אנחנו מתכבדים בברנדי ארמני מסורתי, וברכת קצ'ארק ('לחיים' בארמנית – מ.ד.). "הרוסים אומרים Vashe zdorovye –לבריאות, האנגלים אומרים cheers –קריאת שמחה, והיהודים והארמנים אומרים 'לחיים'. כנראה שכל אומה מברכת במה שהכי חסר לה", אומר בגדסריאן.

 

"אני מאמין", הוא אומר, "שאין לאום ללא דת ואין זהות לאומית או אתנית ללא זהות דתית. אם על עמים אחרים ניתן לומר שזהותם הלאומית וזהותם הדתית צמחו והתעצבו באותו מקום, במקרה של הארמנים ניתן לומר שזהותם הלאומית עוצבה בארמניה ואילו זהותם הדתית עוצבה בירושלים". 

הובנן בגדסריאן (34) הגיע לירושלים בגיל 15 כדי ללמוד בסמינר הארמני להכשרת כמרים. לאחר שמונה שנות לימודי תיאולוגיה הוסמך לכומר ומאז הוא משרת בפטריארכיה הארמנית של ירושלים. במשך שהותו בעיר הוא גם הספיק ללמוד תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית

בגדסריאן בחצר הקתדרלה

הרובע הקטן, שסגור למבקרים מבחוץ, ממוקם באמצע הכביש הצר שדרכו נעשית רוב התנועה אל עבר הכותל המערבי. אנו נכנסים דרך שער אבן עם כתובת בלטינית, ומיד בכניסה אנו מבחינים בקברים של קדושים ארמניים. גם השפה משתנה באחת מערבית ועברית לארמנית בניב ירושלמי שדוברים כ-1,000 תושבים ארמנים ירושלמים.
 

בגדסריאן מקבל אותנו בכניסה בגלימת כמורה עם מצנפת ארוכה המסמלת את הר אררט בארמניה, שעליו על פי האמונה הארמנית עגנה תיבת נח לאחר המבול. הוא מוביל אותנו לחצר רחבת ידיים שהמוני ילדים מתרוצצים בה. מעבר בין מספר חדרים ומדרגות תלולות ואנו מגיעים אל ביתו שמשקיף על הר הזיתים והרבעים השונים. באופק  הרחוק ניתן לראות את גדר ההפרדה שהושלמה זה מכבר וחותכת דה-פקטו את ירושלים לשני חלקים

בגדסריאן הגיע לישראל בשנת 1995 כשהוא בן 15 בלבד. הוא למד תיאולוגיה במשך שמונה שנים בסמינר התיאולוגי הארמני בירושלים. במהלך הלימודים הוא שימש כפרח כמורה במספר כנסיות ברחבי העיר. כיום הוא משמש ככומר בפטריארכיה הארמנית, ובין לבין הוא הספיק ללמוד לתואר ראשון ושני בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה וחינוך ולתואר שני במנהל, מנהיגות ומדיניות בחינוך, כולם באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

כעם, הארמנים היו הראשונים שקיבלו עליהם את הנצרות, עוד בשנת 301. בעקבות ההתנצרות הלאומית החלו המוני צליינים ארמנים להגיע למקומות הקדושים בירושלים בפרט, ובארץ בכלל. מעל ל-1,700 שנה הקהילה הארמנית מבססת את מעמדה בירושלים, בתקופות של פריחה מחד ותקופות של רדיפות מאידך.

 

מה היחס בין המשטר הישראלי לארמנים המתגוררים בירושלים?

 

"מצוין וקצת מסובך. לאחר 1967 התושבים הירושלמים שמרו את האזרחות הירדנית. אבל היום רבים מאנשי הקהילה הם בעלי אזרחות ישראלית. יש שיתופי פעולה בהרבה מאוד תחומים והיחס הוא באמת טוב".

 

יש צעירים מהקהילה שמתגייסים לצה"ל?

 

"הקהילה לא מתערבת ולא נוקטת עמדה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנחנו חושבים ששני הצדדים צריכים להגיע להסכם שיסיים את הסכסוך. מבחינת גיוס לצבא יש פטור לכל בני הקהילה. אבל הרבה ארמנים עובדים כשוטרים, בעיקר בירושלים. בחודש האחרון כל הצעירים הארמנים קיבלו צו גיוס, אבל כולם חושבים שיש להם פטור והצבא עשה פשוט טעות. אף אחד לא התייחס לזה ברצינות".

 

איך נבחרים אנשי הדת והמקומות שבהם הם ישרתו?

 

"יש לנו סמינר שבו מתחילים ללמוד כבר בגיל 16. המנהל-הכומר האחראי, נוסע לארמניה ולקהילות ארמניות אחרות בעולם ומגייס שם את אנשי הדת לעתיד. בארבע השנים הראשונות לומדים לימודים כלליים-תיכוניים. לאחר מכן, לומדים תיאולוגיה 3 שנים נוספות, שבהן  הסמינריסטים משרתים גם כ-'פרחי כהונה' במקומות הקדושים. לאחר תום ההכשרה הסינוד (הוועדה העליונה של הכנסייה-מ.ד) קובעת את השיבוץ במקומות הקדושים".

 

צעירים בני 16 מעדיפים לוותר על 'תרבות פופולארית' ו-'להתגייס' לכנסייה?

 

"בכנסייה היוונית ובכנסיות אחרות יש קושי רב בגיוס סמינריסטים. למעשה כבר הרבה שנים אין להם סמינריסטים. אני חושב שאצלנו, בכנסייה הארמנית, בגלל מעמדה הלאומי של הכנסייה ובמיוחד מאז קבלת העצמאות מברית המועצות ב-1991, יש יותר ענייו של צעירים לשרת בכנסייה".

 

וזה לכל החיים?

 

"כן, ההחלטה היא לכל החיים. אבל בכנסייה הארמנית יש אפשרות להיות כומר נשוי. הכמרים הנשואים משמשים בדרך כלל בקהילות. כמו הקהילה בחיפה ובבית ג'אלה. הרווקים, כמוני, שהקדישו את כל חייהם לשמש בקודש, בדרך כלל משרתים במקומות הקדושים כמו ירושלים ובית לחם".

הארמנים שייכים לכנסיות המונופסוניות ומחלוקת עם הותיקן על טבעו של ישו גרמה להם להיפרד ממרכז הכוח הנוצרי, כבר במאה השישית. במאה השביעית, בעוד הקתולים עסוקים בענייני רומא, ועוד לפני הכיבוש הפרסי בשנת 614,  נבנו ברחבי הארץ למעלה מ-70 כנסיות, קפלות ומנזרים ארמנים.

 

מהן המדליות שיש בארון מאחוריך?

 

"למרות שאני עדיין צעיר יחסית, קיבלתי שתי מדליות מהקתוליקוס (תואר בכיר מאוד בכנסיות האוריינטליות, שמקביל לאפיפיור בכנסייה הקתולית. מ.ד.) עקב עיסוקי בהעלאת המודעות לרצח העם הארמני. אני חבר הוועדה לציון 100 שנה לרצח העם ופועל רבות למען הקהילה, גם כאן בארץ וגם ברחבי העולם".            

הנוף מחלון דירתו של בגדסריאן. ניתן לראות באופק את גדר ההפרדה.

בגדסריאן מציג את אחת המדליות.

הארמנים משחקים  תפקיד משמעותי בהיסטוריה של ירושלים והם תורמים להתקדמותה של העיר מבחינה תרבותית, חינוכית ואדריכלית. בסוף המאה ה-17 הם הביאו לארץ את אומנות הקרמיקה, וראוי לציין את תרומתם לתקשורת ולהפצת הידע. בשנת 1833, הארמנים ייסדו את בית הדפוס הראשון בירושלים ותרמו להתפתחותו של הדפוס, וב-1862 הקימו את בית הספר הראשון לבנות בירושלים.

 

לאורך כל השהות של למעלה מ-1,700 שנה בארץ, השליחות של הנציגות הארמנית לא השתנתה. אולם, בעקבות הגעתם של ניצולי רצח העם הארמני ב-1915, הפטריארכיה החלה לעסוק בשליחות נוספת שהתקיימה במקביל לשליחות הרוחנית-דתית שאפיינה את הכנסייה עד אז. באותה עת, הפטריארכיה התפנתה לעסוק גם בצרכי ניצולי רצח העם. היא הקימה בית חולים לטיפול בפליטים, ומאוחר יותר הקימה בית ספר וספרייה בכדי להעניק חינוך והשכלה לדור החדש של הפליטים

כ-"יורש" (כינויים של הכמרים שמשרתים בירושלים-מ.ד), אני מודע לחובותיי לשמור על המורשת ועל ה-"ירושה" של הפטריארכיה הארמנית, ולנסות עד כמה שניתן להוסיף להן משמעות מתוך יכולתי האינדיבידואלית, ולהעביר אותן לדור החדש", אומר הובנן בגדסריאן, כומר בפטריארכיה הארמנית. "כנציג של העם הראשון שקיבל עליו את הדת הנוצרית, אני מודע גם לכך שירושלים היא הבסיס של הזהות הדתית של כל ארמני ושניתן לחזק את הזהות הדתית הזאת רק דרך צליינות לארץ, למקומות הקדושים השמורים על ידינו כבר 1,700 שנה", הוא מוסיף לאג'ואים בריאיון שקיימנו איתו בלב הרובע הארמני הסגור, סמוך לקתדרלת 'סיינט ג'יימס'.

הקו החברתי

תחנות נוספות בקו

הקו הפוליטי

"ירושלים היא הבסיס של הזהות הדתית של כל ארמני"

העיר
העתיקה

קטמון

שטיבלך

המקובל מהשוק

מחנה יהודה

מנחם נאבת

מחנה יהודה

מאה שערים

הר הצופים

הפרופסורית הערביה

הנחליאלי

המושבה
הגרמנית

דתייה ופמיניסטית

לב העיר

נועה המשוררת

הפרובוקטור

מאה שערים

סגן השר

גבעת רם

ראס אל עמוד

המתנחל

הכומר הארמני

bottom of page