top of page

    מאיר דוד כהן, דויד ליבנה

"ניר ברקת לא סופר את החרדים. בחמש השנים האחרונות הוא הרס את העיר, הבטיח הרבה ולא עשה כלום. הוא בכלל לא משקיע בשכונות שלנו", אומר יואליש קרויס, 40, תושב שכונת מאה שערים המשתייך ל-'עדה החרדית ואב לחמישה עשר ילדים. "או שהוא טמבל או שהוא עושה עצמו כך", ממשיך קרויס בביקורתו על ראש העיר. הוא מספר כי לפני כחודשיים שוחח עם ברקת על תוכניתו להקים מתחם מעונות לסטודנטים חילוניים צמוד לבניין משרדי 'העדה החרדית', בלב רחוב שטראוס הסמוכה למאה שערים. "הוא שרוט", אומר קרויס בבוז על ברקת, "הוא לא מבין בכלל מה הבעיה בזה שהוא מכניס לנו חילוניים לשכונה".

 

קרויס הוא יליד מאה שערים, גר בה כל ימי חייו ומירושלים הוא יוצא רק לצורכי פרנסה. "אי אפשר להסביר מה זו ירושלים", הוא אומר. "הקירות, האנשים. מסירות הנפש של מי שבנה את העיר זה משהו שממשיך גם היום. פה יש פחות חילוניים מתל-אביב ומרגישים את ההבדל. שבת בירושלים זו שבת". קרויס מתנגד חריף לציונות ולמדינת ישראל, שלדבריו לא קמה מטעמי ביטחון לעם היהודי. "זו הדרך הכי קלה להביא יהודים לשמד, לגרום להם לאבד את יהדותם", הוא אומר, "הרצל רצה שכולם יתנצרו וזה ממשיך עד היום. המדינה רוצה שכולם יהיו חילונים".

 

קרויס אינו רק זורק סיסמאות באוויר. בסגנון חייו, הוא מתמסר כל כולו לרעיון ההתנגדות למדינה. הוא אינו מחזיק בתעודה זהות ישראלית ומעולם לא נרשם במרשם האוכלוסין (אמו ילדה אותו בבית וכך נמנעה מלרשום אותו). הוא לא נוסע ב-'אגד' מכיוון שזוהי חברה שמחללת שבת, הוא משלם מסים על עבודתו בחברת קייטרינג, אבל מסרב לקחת דבר מ'הישות הציונית'. לא ביטוח לאומי, לא שירותי רפואה, בטח שלא חינוך ואפילו את הזבל מביתו מפנה קבלן ערבי. את הלחם הוא משתדל לאפות בעצמו אבל במקרים נדירים הוא קונה לחם שאינו מסובסד על-ידי המדינה. את החלב הוא חולב באופן קבוע בעצמו, במחלבה את הביצים מספק לו משק פרטי, ובכותל הוא נמנע מלבקר מכיוון ש"זהו הסמל של הציונים ושל מרידתם במלכות שמיים".

 

הדרך אל ביתו של קרויס עוברת בסבך של סמטאות צרות אשר צריך להכיר היטב כדי לא ללכת לאיבוד. רחובות השכונה ישנים ומלוכלכים ומזכירים מראות של הקסבה בשכם או של ניו דלהי בצהרי היום. עשרות ילדים מתרוצצים ומסתכלים על הנעשה ברחוב מהחלונות ומהמרפסות של בתי השכונה הבלויים. הדלות והעוני ניכרים היטב בכל מקום, ונדמה שהשכונה נתקעה אי שם במאה ה-18. עשרות חרדים לבושי שחורים ואנשי ירושלים מחסידיות הזברה, לבושי קאפטן ירושלמי וחובשי יארמולקע (כיפה לבנה בעלת פונפון) עושים את דרכם להכנות לקראת ערב פסח. בשוק הישן של השכונה מתהלך הרב ישראל מאיר הירש, בנו וממשיך דרכו של השר לשעבר לענייני יהודים בממשלת פלסטין, משה הירש, ומנהיג הפלג הקיצוני ביותר ביהדות החרדית נטורי קרתא – אוהל שרה. "בסוף צדקתי" הוא מפטיר בחגיגיות, "מי שלוקח כסף מהציונות, בסוף הציונות מבקשת ממנו לתמוך בה. אי אפשר להגיד 'אני מציל מהציונות מה שאפשר'", הוא אומר בעניין גיוס החרדים, ומותח ביקורת סמויה על חברי הכנסת החרדים ותומכיהם.

 

בכניסה לביתו של קרויס, מי שמכונה 'הקמב"ץ של העדה החרדית', מתרוצצים ילדיו בין ארונות ספרים וכדי חלב. "טאטא, קומען רגע, איר זוכט פֿאַר איר" (אבא, בוא רגע, מחפשים אותך –ד.ל) צועקת ביתו הקטנה ביידיש וממהרת להיבלע בפתח הבית. כעבור רגע יואליש מגיח מאחד הפתחים עם ציצית ארוכה, יארמולקע, מכנסי שלושת רבעי שטמונים בנעליים וסיגריה ביד. "במקרה היום אני פה, יש לכם מזל", הוא אומר.

לפני שהקבוצה עוזבת מבקש המדריך מקרויס שירחיב מעט על ההפגנות נגד פתיחת חניון קרתא בשבת. הוא מספר כי החרדים 'המסורתיים' התנו את הפתיחה בכך שלא יגבו תשלום ושהשומר יהיה גוי, ובעצם הכשירו את פתיחת החניון. המעשה הכעיס את ה-'עדה החרדית', ובשבת הראשונה שהחניון נפתח הפגינו נגדה כ-15 אלף איש. בשבוע שלאחר מכן נפגש קרויס עם מפקד מחוז ירושלים במשטרה דאז, אהרן פרנקו. השניים הגיעו לסיכום כי החניון ייפתח בשבת כשבועיים לאחר מכן, אך דבר הפתיחה לא יפורסם בתקשורת ובתמורה לכך 'העדה' לא תפגין.

 

"מגיע ברקת ושואל את עצמו: 'איפה אני בכל התמונה?', עושה מסיבת עיתונאים בערב שבת ומודיע לכולם שהחניון פתוח ושיבואו לבקר בירושלים בשבת", מספר קרויס. "מאז, כבר חמש שנים שאנחנו עושים הפגנה כל שבת ברחוב הנביאים, לא הרחק מהעירייה". "אבל אסור להפגין בשבת, צריך לנוח", מתקיל אותו אחד האורחים. "זו המנוחה הכי טובה", מחזיר לו קרויס. "אתם אוהבים להצית פחים בהפגנות שלכם, נכון?", מגלה ידע אורח אחר. "אוהבים", עונה קרויס בחיוך, "אבל לא בשבת".

    

 

את ניצב ניסו שחם לא היה ניתן להשיג.

 

מעיירת ירושלים נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים והעומד בראשה רואים בציבור החרדי מגזר חשוב וערים לצרכיו הייעודיים בכל תחום שהוא, מתוך ראיה אחראית כוללת ומחויבות לספק צרכי כלל האוכלוסיות. יש לדחות את הניסיונות להטיל דופי בניהול העיר, תוך הפרכת שמועות ומידעים מוטעים מיסודם מה שעלול להגביר החיכוך בין המגזרים השונים המרכיבים את ירושלים".

 

עדכון: הראיון המקורי עם יואליש קרויס התקיים בתאריך 06.04.2014. מאז חלו שינויים בחייו של קרויס. לאחרונה הוגש כתב אישום נגד קרויס על כך שהפעיל את משחטת העופות ללא רשיון והעלים מס מהרווחים שעשה. הפרקליטות ממליצה לשלוח אותו למאסר של שנתיים. ניתן ללמוד עוד על דמותו של יואליש קרויס מכתבתו של אמנון לוי בתכנית 'פנים אמיתיות' המשודרת בערוץ 10:
http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230

הוא מקרקש בצרור מפתחות ופותח דלת ברזל גדולה, תוך כדי פקודות לביתו הנאמרות ביידיש שמשמעותן מתבררת אחר-כך כ-'להביא כסאות ובקבוק סודה לאורחים'. מאחורי הדלת הכבדה נגלה כוך קטן, המשמש כמשרדו של קרויס, וקירותיו מכוסים בקלסרים מהרצפה ועד התקרה. ברוכים הבאים לאוסף הפשקווילים הגדול ביותר ביקום, 80 שנה של היסטוריה חרדית מסודרים על מדפים.
 

קרויס הוא אספן פשקווילים ידוע, תחביב שהחל לפני כ-20 שנה. "פעם הייתי אוסף בולים ואז עברתי לפשקווילים", הוא מספר ומצביע על מאות הקלסרים המכילים את מודעות הרחוב העוסקות בכל הנושאים הבוערים, החל בניתוחי מתים, עובר בגיוס בנות ובגיוס לנח"ל החרדי, וכלה במחאה על פרסום תמונות תועבה. "היום אין פשקווילים באמת. כל אחד מוציא פשקוויל במחשב. זה כבר לא אמיתי", הוא מספר בצער על השינויים בין הדורות. "לפני כמה שנים עשו פשקוויל של ניסו שחם לבוש במדי נאצי. הפשקוויל הזה בכלל לא פורסם, מישהו עשה במחשב ושלח לעיתונות, ואז שחם עצר כאן אנשים ועשה בלגאן שלם למרות שזה בכלל לא פורסם".

יואליש קרויס במשרדו, מספר על אוסף הפשקווילים. צילום: דויד ליבנה

קרויס עושה עצירת ביניים ומסביר את האיבה רבת השנים השוררת בינו לבין ניצב שחם. זה היה אחראי לסגירת המשחטה בבעלותו של קרויס שהייתה פועלת במאה שערים למעלה מ-90 שנה, עקב חשד להעלמת מיסים והאשמה של אי הוצאת תעודת זהות. קרויס טוען בזעם כי שחם התנכל אליו ללא סיבה, אך ורק מטעמים דתיים, וסגר את המשחטה שלא בצדק. "כואב להם (לחילונים) לראות יהודי חרדי שצועק 'אסור לכם להתנהג ככה'", הוא אומר ומדליק סיגריה נוספת. קרויס מסתבר הוא גם מעשן כבד.

 

חזרה לפשקווילים. "אי אפשר להבין היום נגד מי הפשקווילים, ומה הם רוצים, היום גם מי שנמצא עמוק בתוך הפוליטיקה החרדית מתקשה להבין", אומר קרויס. "הנה פשקוויל שיוצא נגד כולם, תולדות אהרון, סלונים, וגם פלגים אחרים. מי שהוציא אותו, מה הוא רוצה?", שואל קרויס ומציג פשקוויל שנתלה לאחרונה ברחבי השכונה ולא ברור מה כוונת כותביו ואל מי הוא פונה. פשקוויל נוסף אותו הוא מציג מלמד על התחכום בהפצת הפשקווילים כיום. בפשקוויל נראה דף מידע רשמי של עיריית ירושלים הקורא לתושבי השכונות החרדיות לא לשלם ארנונה במשך כמה חודשים, בעקבות תקלה בחיובים הקודמים. מסתבר כי מדובר בזיוף שבא כ-'נקמה' על כך שבחוברות המידע של העירייה שהגיעו לתושבים החרדים, הופיעו תמונות של נשים בלבוש לא צנוע.

 

קרויס מוכר בציבור בעיקר בגלל פעילותו השנויה במחלוקת בתור 'הקמב"ץ של העדה החרדית' – האחראי על ארגון הפגנות ענק של הציבור החרדי. הכינוי 'קמב"ץ' הודבק לו על-ידי פרשני ערוץ 10, ולדבריו חדל מאז לעסוק בפעילות זו. בעבר היה קרויס אחראי לכמה אירועים חריגים, ביניהם פריצה למכון לרפואה משפטית באבו-כביר והריסת חדרו של ראש המכון דאז, פרופ' יהודה היס, במחאה על ניתוחי גופות. כמו כן, היה מעורב בהפגנות הגדולות כנגד פתיחת חניון קרתא בירושלים בשבת, בקיץ 2009, נקודת ניצחון מבחינתו מכיוון שמאז לא נפתחו מבני ציבור בשבת, כבר למעלה מחמש שנים.

 

קרויס מספר כי היה מעורב בארגון הפגנות כבר בגיל 16, כשהפסיק ללמוד בישיבה. "הסתובבתי ברחובות, ומפה לשם התגלגלתי לשמירה על קברים כדי שלא יהרסו אותם. לאט לאט התקדמתי. אנשים נתנו בי אמון כי אף פעם לא שיקרתי", הוא אומר. למרות שכבר אינו עוסק בארגון הפגנות, קרויס עדיין נשמע מיליטנטי. "אמרתי לברקת: 'עוד טעות אחת קטנה ואתה אוכל אותה'. הוא חושב על ריצה לראשות הממשלה אז כבר לא אכפת לו מהעיר", הוא אומר, ומספר על תוכניתו של ראש העיר לפתוח מתחם עסקים בשכונת בית-הכרם שיפעל בשבתות. "עוד טעות אחת קטנה וכבר לא תהיה ירושלים", הוא מאיים.

ומה עם ה-'סינמה סיטי' החדש?

 

"בינתיים סגור".

 

ואם יפתחו?

 

"לא יהיה מי שיגיע", אומר קרויס בחיוך ורומז על הפגנות גדולות שימנעו מאנשים להגיע למתחם. "כיום הרבה יותר קל להעיף אנשים מהעיר הזאת. החילונים כבר לא נלחמים על שום דבר. אין להם על מה להלחם", הוא מוסיף בסיפוק.

 

מה יעזור אם תעיף את החילונים מירושלים? עדיין יהיה חילול שבת, רק במקום אחר בארץ.

 

"לא אכפת לי שיהיו חילונים, גם פה בירושלים, אבל שלא יפריעו לי", הוא עונה. "מצדי שתחלל שבת כמה שאתה רוצה, זה לא אכפת לי. אתה תהיה בגיהינום, לא אני".

 

קרויס מספר באופן מפתיע כי חלם דווקא על ניצחון של המועמד החילוני, אלי כהן, בבחירות לראשות עיריית בית-שמש.  "אם הוא היה מנצח, היינו מחזירים את כל החרדים לירושלים. אבל לא הצלחנו", הוא אומר באכזבה. "הייתי בטוח שהוא ינצח. לא ישנתי חודש שלם. רקמתי תוכניות איך להעיף את כל החילונים מירושלים ולהחזיר את החרדים של בית-שמש לפה. רבתם על בית-שמש? אנחנו חוזרים לפה", הוא מספר על תוכניתו שנגוזה עם נצחונו של המועמד החרדי, משה אבוטבול.

 

צופה מהצד עשוי לחשוב כי קרויס הוא דמות נערצת בסביבתו, בגלל מסירותו הרבה לשמירת השבת וצביונה הדתי של עם ישראל. אך לא כך הדבר. מסתבר שקרויס נתקל בביקורת דווקא משכניו לשכונה, שאף מערימים קשיים עליו ועל משפחתו. "היו פעמים שהחרימו אותי. לא רצו לקבל את הילדים שלי לשום חיידר (בית ספר חרדי) באזור", הוא מספר בעצב. "הפעלתי פרוטקציות וקצת כסף ובסוף הם התחרטו. הילדים שלי היו התלמידים הכי טובים".

 

לא חשבת לשלוח אותם למוסד שלא שייך ל-'עדה החרדית', מקום כמו ישיבת 'מיר'? (הישיבה החרדית הגדולה בעולם השייכת לציבור הליטאי (ד.ל).

 

"לא! מה פתאום?!", מזדעק קרויס, "אני רוצה שהם יישארו יהודים. 'מיר' זה מסורתיים", הוא אומר חצי בהלצה, חצי ברצינות.

 

על-אף סלידתו מהחברה החילונית, קרויס לא נמנע באופן מוחלט משיתוף פעולה עמם. לאחרונה חבר קרויס לשיתוף פעולה ייחודי עם הספרייה הלאומית שסרקה פשקווילים רבים מתוך האוסף שלו, "כדי לשמור אותם לדורות", כדבריו. נוסף לכך, קרויס מארח בביתו קבוצות רבות שמטיילות בירושלים ומגיעות לשמוע ממנו על 'העדה החרדית' והאידיאולוגיה האנטי-ציונית שלה. תוך כדי הריאיון נכנסת לביתו קבוצה נוספת, הפעם מחברת כימקלים לישראל בחיפה, שעבורה חזר קרויס מוקדם מעבודתו בקייטרינג.

 

"ווס הרצוך?", מנסה אחד מאורחי הקבוצה להרשים את קרויס ביידיש כשהם מתיישבים בסלון ביתו. "הוא לא יודע לדבר ביידיש, הוא יודע רק לאכול ביידיש", מתבדח חברו. "אנחנו – 'העדה החרדית' – שחורים, פרזיטים, עלוקות", מציג את עצמו קרויס בציניות. הוא מספר לקבוצה על ההיסטוריה של 'העדה החרדית', קבוצה של יהודים דתיים, אנשי 'היישוב הישן', שפרשו מ-'הוועד הלאומי'. כיום מונה 'העדה' כ-8,000 משפחות, אשר אינן מקבלות שום תקציבים מהמדינה. "אסור לעם היהודי לקיים שלטון משלו עד ביאת המשיח", מסביר קרויס את הסיבה להימנעותם משיתוף פעולה עם מוסדות מדינת ישראל. "מי שהולך לצבא כופר בה', כופר בעיקרי האמונה", הוא טוען.

 

קרויס מעורר מהומה כאשר הוא מסביר לקבוצה שלא אכפת לו מחילול השבת עצמו, אלא מהשם הרע שהחילונים מוציאים על העם היהודי. "אני נלחם נגד חילול שבת ונגד אכילת חזיר כי אני רוצה להודיע לכל העולם שהחילונים לא מייצגים את היהדות, הם לא יהודים. יושבים גויים בכל העולם, מסתכלים על מדינת ישראל וחושבים שאלו היהודים. זה חילול ה'. יהודי לא נוסע בשבת, יהודי לא מורד באומות ולא נלחם בערבים. יהודי שומר תורה ומצוות. אני נלחם על השם של המדינה. שלא יקראו לעצמם מדינת ישראל". הוא ממשיך ואומר כי הוא לא רוצה להשתלב בחברה הישראלית כיוון שהיא הולכת נגד התורה. ""אבל אני עושה פסח, אני גם יהודיה, אני מסורתית", מנסה אחת האורחות להפגין את יהדותה. "את לא מסורתית כי הלכת לצבא, והמסורתיים לא הולכים", עונה לה קרויס עם עקיצה נוספת למיינסטרים של החברה החרדית.

 

כשנשאל האם הוא משלם מיסים?, ענה קרויס כי אין לו ברירה והיה מעדיף שלא."הבעיה שלי זה לקחת מהמדינה. אני לא רוצה להינות ממנה. אין לי בעיה לתת לה את המיסים כי אני לא נהנה מזה, להיפך – הם נהנים ממני", הוא אומר. לגבי תשלום ארנונה דעתו שונה והוא בוודאי לא משלם "כי זה מממן את התרבות החילונית". הוא מספר שכשהגיעו אליו אנשי הוצאה לפועל לעקל את תכולת דירתו אמר להם שלא אכפת לו מה הם ייקחו. "רוצים את השולחן? שייקחו. אני אקנה חדש".

 

קרויס לא מפספס שום הזדמנות לספר על המשחטה שנסגרה ותוקף שוב את 'ידידו הטוב', ניצב ניסו שחם. "90 שנה המשחטה עבדה עד שניסו שחם החליט לגמור אותי. הוא הביא אלף שוטרים שהחרימו לי את כל המכונות. הכל בגלל שאני חרדי", הוא אומר בזעם. "זה לא רק הוא, זה ביבי וכל המדינה. הכל תלוי מי עושה מה.

קרויס מסביר את משנתו האידיאולוגית לקבוצה שמתארחת בביתו. צילום: דויד ליבנה.

יואליש קרויס, קמב"ץ העדה החרדית בירושלים והלב שמאחורי ההפגנות הסוערות ביותר שידעה ישראל, בשיחה נוקבת על יחסי דת ומדינה, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ניתוחי גופות ומה הדבר היחידי שגרם לו לשתף פעולה עם 'הממסד הציוני'

אלפי פשקווילים מסודרים בקלסרים במשרדו של קרויס. צילום: מאיר דוד כהן. 

תחנות נוספות בקו

הקו הדתי

הקו החברתי

קרויס אובר

ראס אל עמוד

העיר
העתיקה

נועה המשוררת

לב העיר

הכומר הארמני

המתנחל

דתייה ופמיניסטית

קטמון

המושבה
הגרמנית

גבעת רם

שטיבלך

הנחליאלי

מחנה יהודה

סגן השר

מאה שערים

הפרופסורית הערביה

מאה שערים

קרית משה

הר הצופים

פילוסוף חרדי

הפרובוקטור

המקובל מהשוק

bottom of page