אליהו צור, 52, עובד ב-'פיצה דודא', מדרחוב בן יהודה.
"אני כבר 15 שנה בתהליך של תשובה, הייתי DJ , היו לי נשים, כסף, כל מה שרציתי". אליהו צור הסתובב בעולם תקופה ארוכה, גר בברלין ובמזרח הרחוק, היה בעלים של באסטות בטיילת באילת וקיבל באמצע החיים סימן מאלוהים. "מאז שאני בתשובה הקדוש ברוך הוא מנסה אותי".
"תראה לאן הגעתי", הוא אומר, "לאפות פיצות. היה לי הכל וזה מה שאני עושה עכשיו. הייתי רוצה הכי הרבה ללמוד עכשיו ליקוטי מוהר"ן ולהפיץ את תורתו של רבי נחמן".
לסיום הוא נותן לי (מאיר דוד) טיפ: "אתה יהודי שחושב מהשכל. יהדות זה לב, זה רגש. תתקרב לצדיק. לרבי נחמן, לרב ברלנד ותראה ישועות".
ישראל שריקי, 27, קטמון
"אני מחכה ליום כיפור, אני כבר 14 שנים ביום כיפור מתנתק מהכל ועושה refresh בישיבה בשכונת הר נוף. זה גם היום היחידי בשנה שאני עוזב את אשתי לבד". מספר ישראל שריקי (27) משכונת קטמונים ונחפז לספר לנו על סוכות בירושלים.
"מאז שאנחנו קטנים הרגילו אותנו לישון בסוכה. אמא שלי הייתה אומרת: 'סוכה זה מקום בטוח יותר מהבית'. הסוכה שלנו הייתה על הרחוב. ומגיל 6-7 היינו ישנים לבד, אני ואחי. באחד מימי הסוכות פתאום הסכך התרומם וראינו זוג עיניים מביטות בנו. התחלנו לזרוק נעליים וישר יצאנו בחוץ. פחדנו פחד מוות. עכשיו אמא לא תגיד לך שהסוכה מפחידה אחרי שהיא שנים טוענת שזה מקום הכי בטוח, אז היא המציאה לנו סיפור על חתול שנמשך לאור ולחום של הסוכה. רק כשגדלנו הבנו שחתולים לא יכול להרים סכך ושזה היה בטח פדופילים סוטים שמנצלים את ימי החג ואת הסוכות שפזורות בחוץ"
תהילה סאלם בת 20.
"אני הכי מחוברת בעיר הזאת לשוק. כל המשפחה שלי עלתה ממרוקו ישר לירושלים. שישי זה שישי שוק בשבילי. יש בעיר הזאת אווירה מיוחדת בימי שישי. הייתי קוראת לזה אפילו אווירה של קדושה. מכל הארץ והעולם באים בשישי לשוק".
"בתל אביב לא מרגיש לך נוח יותר?"
"תל אביב זו עיר של צפונבונים. כאן כולם שכונה. זה הרגשה של בית שאין בתל אביב"
דיויד בלייקמן, 67, מייעץ לחברות אקולוגיות.
"עליתי לארץ מניו-מקסיקו לפני שבע שנים, והגעתי לירושלים. האופניים עם הג'י.פי.אס. זה כלי התחבורה המרכזי שלי".
"איך ירושלים?".
"Oh, I love it!"
רוני מגורי, 25.
"החלום שלי זה לטייל חצי שנה בהודו. לפני שנה סיימתי תואר בביוטכנולוגיה ונשארתי בירושלים רק בגלל האווירה המיוחדת של שכונת נחלאות. 'רואה את התיק והשרשרת?' זה מרישיקש, חבר טוב הביא לי מתנה שבוע שעבר. אני חייבת כבר להגיע להודו".
עליזה בן-יאיר, 50 שנה בירושלים, ילידת מרוקו, ירקנית בשוק מחנה יהודה.
"כל ירושלים מדהימה. האנשים, האכסניה, אין על ירושלים". היא אומרת בחיוך רחב.
דניאל גסנר, 23.
"לפני שלוש שנים הגעתי מאריתריאה. אני עובד במטבח של כנסיית דורמציון ומכין אוכל לנזירים. כנוצרי, אני מרגיש שהארץ קדושה. מאד כיף לי לעבוד בארץ הקודש".
הלן וגרהאם ספייד בשנות השישים לחייהם, תיירים מווילס, "משתדלים לבקר בירושלים כל שנה בחגי תשרי".
"מה לגבי משאל עם של הוולשים, כמו שהיה בסקוטלנד? אתם מעוניינים?".
"לא!".
"אז אתם רוצים להישאר עם בריטניה?".
"הם רוצים להישאר איתנו..."
כארים (21) וזייד (21), ראס אל-עמוד.
החלום שלנו זה להתחתן ולעשות מלא כסף. אולי יום אחד נקנה פרארי".
רחמים אליהו, 63, בעל דוכן אוכל נייד.
"תאמין לי – לירושלים אין תחליף. איך אומרים? אוויר צלול כיין".
"ומה אתה אומר על זה שקוראים לך 'גזלן'?".
"אני לא גזלן. גזלנים זה בממילא. מוכרים כדור גלידה ב-20 שקל. אני מוכר ב-14"
יצחק, "בין גיל 20 ל-60", שליח חב"ד בירושלים.
"המשיח בפתח, המשיח עומד לבוא. אתה כבר מתכונן?".
נפתלי גלוסקין ורועי דנינו, בני 17, נוף איילון.
"אנחנו מתרימים לילדה בת כמה חודשים מהיישוב שלנו. היא חייבת לעבור ניתוח דחוף והביטוח הרפואי לא מכסה את העלויות. אז אנחנו מנגנים כאן בשבילה".
"איזו סוג של מוזיקה?"
"בעיקר רוק".
"אתם מכירים אותה?"
"לא. אבל זה בכלל משנה?".
מוֹזָאִיקָה
רפא (רפאל לוי) 25
"כרגע עברתי מירושלים ליפו. בירושלים אין עבודה באופנה שזה התחום בו אני מתעסק"
ואם היה היית נשאר?
"אני חושב שלא הייתי נשאר. אני לא גר במקום יותר משלוש שנים. אני אוהב לזוז"
בני טריגר, 27
"כבר שלוש שנים אני לא גר בארץ. אין לי את האפשרות הכלכלית לגור כאן״
"איפה אתה גר?"
"במרילנד"
"ואיפה הכי היית רוצה לגור?"
״כאן בירושלים. אני עוד אחזור לגור כאן. נולדתי כאן וגדלתי כאן וזה הבית שלי. בארצות הברית יש לי עבודה טובה אבל אין לי את המשהו המיוחד הזה שקוראים לו ׳בית׳".
