ממגוריה בשכונת רחביה התוועדה נריה בן שחר לקהילת 'שירה חדשה' והצטרפה לתפילה בשבת השנייה לפעילותה של הקהילה. "יום אחד מאיר (ד"ר מאיר בן שחר- בן זוגה. מ.ד.) בא מהאוניברסיטה ואומר לי: 'תשמעי פגשתי מישהו שעושה איתי מילואים. מקימים בית כנסת חדש, שוויוני'.ישר אמרתי לו: 'רפורמי!'. בהתחלה ממש סירבתי ללכת איתו לשם. היו לי הרבה מאוד שאלות מה אני עושה שם. אבל בסופו של דבר זה מקום שיש בו מקום לילדים, למשפחה, מקום שמכיל".

 לפי אתר האינטרנט של הקהילה היא מגדירה את עצמה כ-"קהילה עם רצון לשותפות בעבודת ה' ובעשייה הדתית" ופועלת "לבקש דרכים אפשריות לשילוב נשים במרחב הציבורי של בית הכנסת ושל חיי הקהילה, תוך נאמנות להלכה המסורתית וניסיון למצות את האפשרויות ההלכתיות לשיתופן של נשים במרחב הציבורי הדתי". בקהילה, שנריה בן-שחר מתעקשת כי הינה אורתודוקסית, משלבים נשים בקריאת התורה ובקבלת שבת, בניגוד למקובל בבתי כנסת אורתודוקסיים רגילים. לאחרונה הנשים  אף כשליחות ציבור בתפילת ערבית, לאחר שוועדת בית הכנסת הצליחה למצוא היתר הלכתי לסוגיה זו.

"לאחר שאני ובן זוגי נישאנו", אומרת נריה בן-שחר, "המקום הזה שינה לנו את החיים וזה היה טבעי להישאר ליד הקהילה. לכן עכשיו אנחנו גרים בשכונת בקעה, לא רחוק מבית הכנסת. בהתחלה היה לי קשה להיות שם, הייתי יושבת בסוף בית הכנסת ואומרת לעצמי: "מה לי ולדברים המשוגעים האלה".

מה סבא שלך היה אומר על זה?

"התחבטתי בזה הרבה זמן. אני מקפידה על שמירת מצוות, על הדת ואז בבית הכנסת זורקים אותי מאחורה לעזרת נשים? זה משהו שהוא באמת לא קל. היה לי דיסוננס קשה בין ההכרה הפמיניסטית לבין איך שאני. בלי בן זוג תומך ופמיניסטי באמת זה לא היה קורה. אני מאוד שונה מהמשפחה שלי. אני קרייריסטית, אקדמית. רוב החברים שלי היום באופן טבעי הם מ-'שירה חדשה'. החברים הישנים חלקם הסכימו לבוא ולראות וחלקם התחרפנו".

 עם המשפחה זה יותר מורכב", אומרת נריה בן-שחר, "בתוך משפחת נריה אפשר לרדת עלי כמה שרוצים. סבתא (הרבנית רחל נריה, אשתו של הרב משה צבי. מ.ד.) לא הסכימה לבוא ולראות, אבל היינו מתדיינות על זה אין סוף. במשפחה של אמא שלי שהם חרדים זה יותר כואב. שירה, ביתי, חוגגת בקרוב בת מצווה. היא שאלה אותי אם בדרשה היא יכולה להזכיר ליד הדודים החרדים שהיא לומדת עם אבא גמרא ושהיא עולה בשבת לתורה לקרוא בפרשת 'עקב'. אמרתי לה שהיא יכולה להזכיר שהיא לומדת עם אבא, אבל שתשאיר את העלייה לתורה בצד. מאיר אמר משהו שאתו אני הולכת: 'סבא עשה את המהפכות שלו, את עושה את המהפכות שלך'".   

בפוסט דוקטורט באוניברסיטת ברנדייס, הילדים שלך למדו בבית ספר ציבורי של גויים. מה לדעתך יותר כואב לסבתא - ששירה תעלה לתורה או שהיא למדה עם גויים?

"לא יודעת, אני באמת לא יודעת. אבל בהפוך על הפוך, הבנות שלי מאוד התחזקו מבחינה דתית מהשנה הזאת. הן התלבשו יותר צנוע, היו קמות בבוקר לפני בית הספר כדי להתפלל. משהו בהתמודדות הזאת שאת רואה אנשים מסביבך אוכלים צ'יזבורגר ואת בשבילך זה יום צום למשל, נותן כוחות לחיים". 

ד"ר רבקה נריה בן-שחר (38), ילידת ירושלים, היא שומרת מצוות, פמיניסטית, בוגרת בית הספר חורב ואולפנת כפר פינס, ונכדתו של 'אבי הכיפות הסרוגות' וגדול רבני הציונות הדתית, הרב משה צבי נריה. היא חוקרת תקשורת שקוראת תיגר על המבנה הישן של החברה הדתית ומאתגרת לא פעם את המבנים המסורתיים שלה.

באחד השיעורים במכללת ספיר, בעודה מדברת על הבדלים בגישות פמיניסטיות, עוצרת אותה אחת הסטודנטיות וספק שואלת ספק מתריסה: "איך זה הגיוני שאת כל כך פמיניסטית ועדיין את מתלבשת ככה? זה הרי שליטה של הממסד הדתי, של הגברים". נריה בן-שחר לרגע לא מתבלבלת ועונה לה: "אני חיה בקונפליקטים, כל החיים שלנו זה קונפליקטים ובמקרה הזה בחרתי לחיות עם הקונפליקט".