תודעת אומנות הגוף התפתחה לאיטה במדינתנו הצעירה עם השנים. כיום קעקועים למיניהם ושמות שוברי שיניים של סוגי פירסינג שונים, הפכו לנראים ונפוצים יותר. אולם למרות הצלחתם הפופולרית של הפירסינג והקעקוע, נדמה שאנחנו עוד רחוקים שנות אור מהבנה מוחלטת של "עולם הקנבס האנושי".

 

את איוון חטידזה (24) המכונה "ונצ'ו", ראיתי בפעם הראשונה במהלך חופשת הפסח האחרונה. זו הייתה שעת לילה מאוחרת, אי שם במעמקי ה"גרין פאב" בקיבוץ ניר עם. הוא לא ממש בלט על רקע המקום ואילולא ניגש בחיוך אל השולחן בו ישבתי עם ידידותי, סביר שמבטינו לא היו נפגשים לעולם. גם במהלך איחוד "שולחן הבנים" ממנו הגיע עם "שולחן הבנות" בו ישבתי, לא שמתי לב למשהו מיוחד. רק כמה מבטים ומשפטים לאחר מכן, הבנתי שיושב מולי אדם מזן נדיר במיוחד בישראל.

 

ונצ'ו ואני נפגשנו מספר פעמים אצלי בדירה וחלקנו סיפורים וחוויות. במהלך פגישות אלו כישורי האירוח שלי התגלו כמשעשעים במיוחד. לא בכל יום רואים אדם עם שרוול קעקועים ופירסינג בשפה, לשון מפוצלת וצלקת מרהיבה בצורת עכביש, זולל אצבעות שוקולד חלב ושותה ויטמינצ'יק. הסיפורים שונצ'ו סיפר לי היו שונים במהותם מכל הסיפורים ששמעתי מאנשים עד כה, אולי דווקא בגלל ההתחלה הכל כך שגרתית שלהם והצורך בשינוי ושחרור.

 

"צילוק היא צלקת מסוגננת"

 

ב-31 ביוני בשנת 2011 עלה ונצ'ו על מטוס לקנדה, ובכך החל את מה שנדמה כמסע המשמעותי ביותר של חייו עד כה. כשנה לאחר מכן הוא חזר לישראל, אולם הוא כבר לא היה אותו ונצ'ו של פעם. ההוכחה הנראית ביותר לשינוי שעבר מונצחת על גופו בצורות שונות.

 

"הונצ'ו של לפני קנדה היה בן אדם יותר עדין, יותר מתחשב, יותר נחמד, יותר דואג, אמא אווזה כזאת. הונצ'ו של אחרי זה ילד שהתבגר והבין שהוא חי בעולם אמיתי ולא בסיפורים ואגדות. היום אני כבר לא נאיבי ולא תמים כמו שהייתי פעם, ואני לא אמא אווזה. אני דואג למי שדואג לי, נגיד את זה ככה", הוא אמר במבט מהורהר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על השהות שלו בקנדה עצמה ונצ'ו לא רצה להרחיב במילים. הוא עבד שם בעגלות, כמו כל ישראלי צעיר הנוסע לחו"ל, וכעבור מספר חודשים הכיר בחורה מקומית. המפגש איתה פתח בפניו עולם שלם שלא הכיר קודם לכן, עולם בו מונחים כמו "צילוק", "פיצול", ו"תלייה" ידועים לכל מי שאומנות הגוף קורצת אליו.

 

"מאז ומתמיד התעניינתי בלעשות כמה קעקועים על הגוף, רק שזה היה בלתי אפשרי. בגלל הסביבה, בגלל מי שהייתי פעם לא יכולתי לעשות את זה, כי הסביבה לא הייתה מקבלת אותי וזה היה חשוב לי. בקנדה ראיתי כמה שזה מפותח ואנשים עושים את זה. לאף אחד שם לא באמת אכפת שלבן אדם יש איזה השתלה של משהו בגוף, או שהוא מקועקע, או שהוא חתך את עצמו במקומות מסוימים בגוף. בקנדה דווקא לא עשיתי כלום, למרות שהאקסית שלי בהחלט ניסתה לשכנע אותי, יאמר לזכותה. איך שחזרתי לארץ- עשיתי.  אחרי שחזרתי לארץ הבנתי כמה דברים, שפשוט להיות אני זה הכי חשוב. קנדה זה המקום שהמחשבה השתנתה בו, ואחרי שחזרתי לארץ פשוט התחלתי לשנות דברים אצלי, על פי המחשבה".

 

בנקודה הזו ונצ'ו הפסיק להיות חלק מהנוף הישראלי הממוצע. מיד עם חזרתו, בדק ונצ'ו על אפשרויות צילוק בארץ, בתור אומנות הגוף הראשונה אותה ינציח על עצמו.

 

צילוק דומה במהותו לקעקוע. במקום הזרקת דיו לגוף חותכים את העור עם סכין מנתחים, במטרה ליצור צלקת מסוגננת על הגוף. מנסיוני, אנשים שמתקרבים אל עולם אומנויות הגוף בדרך כלל מתחילים בקטן. צילוק, הן בגלל טכניקת העשייה שלו והן בגלל התוצאות שלו, כפי שהראה לי ונצ'ו על גופו, נשמע לי כמו משהו קצת גדול ל"מתחילים".

 

"זה הדבר הראשון שחיפשתי פה בארץ, כי יש משמעות מאחורי הצילוק שעשיתי. היה חשוב לי לעשות את זה דווקא בתור צילוק. עברתי בקנדה משהו מסוים שרציתי לסמן על עצמי, איזה כאב שהיה לי באותה תקופה. צילוק על הגוף זה בערך כמו צילוק בנפש, רק שזה ויזואלי. יש רק מכון אחד ככל שידוע לי בארץ שמתעסק בזה, זה משהו שצריך ללמוד. זה מעורב בדם, זה מעורב בעבודת חיתוך. זה לא כמו קעקוע, בזה פשוט אי אפשר לעשות טעויות. היה לי פחד. כי כל אחד נחתך מתישהו, אבל פה אתה בא בידיעה שאתה פשוט נותן לבן אדם אחר לחתוך אותך, ואתה עוד הולך לשלם לו על זה. אז זאת חוויה מאוד מפחידה בהתחלה ".

 

אחרי השוק הראשוני לדבריו, מתרגלים במהרה למצב והחוויה הופכת ממפחידה למעניינת. ההשראה לצילוק נלקחה משיר של להקה קנדית, שמאוד התאים לתיאור החוויה הכואבת שעבר בקנדה. כיום, כתשעה חודשים לאחר אותה חוויה ראשונית, כתף ימין של ונצ'ו נושאת צלקת מרהיבה בצורת עכביש האלמנה השחורה.

 

"הצילוק הזה בעצם מזכיר לי לא לחזור על טעויות העבר. בשבילי הוא כמו כוכב צפון שמעיר לי את הדרך, וכל יום מזכיר לי מה החלטתי בשלב מסוים בחיי. אז עדיף לצלק את זה על הגוף ולהשאיר חותם, שלא יהיה אפילו אחוז אחד שהזיכרון ידהה באיזה צורה או יעלם".