את דרכו כאמן קעקועים החל לגמרי במקרה. "רציתי להיות מקועקע בעצמי, אז הלכתי והשגתי לעצמי מכונה כדי לגרום לזה לקרות - תחילה קעקעתי את עצמי, אחרי זה את אבא שלי ואז מספר חברים". תוך מספר שנים ומבלי שהספיק להבחין בכך, הוא מצא את עצמו מקעקע בסגנון הייחודי לו, או כפי שהוא מגדיר זאת: "דברים שרשמתי וציירתי במשך שנים, עשו את דרכם מן הקנבס אל העור". באותה נשימה הוא מודה כי בתחילת דרכו "שילם את חובו למקצוע" וקעקע דולפינים, אותיות סיניות וקעקועים שבטיים. הודות לכך נפתחה לו הדרך לחופש יצירתי. 

 

כיאה למקעקע המכבד את עצמו, בלאק נושא מספר מכובד של קעקועים על עורו: יש לו אוסף אקראי ביותר שכולל זרוע שחורה המכסה את הניסויים הראשונים שלו על עצמו, קעקועים רבים אחרים שנעשו על ידי לקוחות וחברים והרבה ציורי ילדים. "יש לי אחד על הירך שדומה מאוד לעבודות שאני עושה עכשיו". הוא מודה כי הוא לא עובר תהליך מחשבתי או מסע משמעותי בבחירת קעקועים עבור עצמו. "אם אני אוהב את זה או שזה מצחיק, אני אעשה אותו". 

 

איך פיתחת  את הסגנון הייחודי שלך?

 

"במשך שנים אבי לקח אותי למאות גלריות לאמנות. מלבד זה, התעניינתי באומנות ופיתחתי רעיונות מהראש שלי, אני מניח. מה שאני מקעקע היום, נהגתי לצייר במשך שנים רבות לפני כן. אבא שלי שמר את כל הציורים שלנו מהילדות ואני בטוח שאם אחזור אחורה בכמה שנים, אמצא פיסות של מה שאני עושה עכשיו. הסגנון שלי מתפתח כל הזמן, ולא הייתי רוצה להסתכל אחורה על דברים שעשיתי לפני עשר שנים ולראות שאני עדיין עושה דברים באותו אופן בדיוק".