נולדתי וגדלתי בירושלים, לא עזבתי אותה כמו שבחרו לעשות חלק מחבריי בגלל ש-"היא לא אטרקטיבית מספיק", ואני מקווה שלא אצטרך לעזוב אותה לעולם. בעיניי המילה הקולעת להגדרת העיר היא "הניגודים".
העיר שלי היא עיר שמלאה בניגודים, היא עיר קדושה וביישנית אבל היא גם חופשית וחצופה. יש בה הקצנה דתית ומצד שני יוזמות הדת המתונות שיוצאות ממנה מתפשטות לכל הארץ, כנאמר "כי מציון תצא תורה". הירושלמי פוגש במגוון הישראלי בעיר שלו שמייצגת את המיקרוקוסמוס הישראלי בצורה מוחשית. על העימותים בין חלקי אוכלוסייה הירושלמי לא יודע מהתקשורת אלא מחיי היום יום בפגישות יהודים וערבים, ימניים ושמאלנים, חרדים וחילונים, דתיים
ומסורתיים שאיתם הירושלמי חי בשלום ובמריבה. לפעמים אני מוצא את עצמי אפילו נהנה מהעימותים שהעיר הזו מייצרת ורק השד יודע אם אי פעם הם יפתרו.
כאחד שמסקר את המגזר החרדי נוח לי להתמקד דווקא בהשתלבות של הקהילה החרדית בעיר. בכל פעם שאני עובר את רחוב הנביאים, שמפריד את מרכז העיר משכונת גאולה, אני חושב על המתנה בלהכיר את מגוון האוכלוסיות שירושלים מאפשרת לתושביה. רק בירושלים אפשר לעבור את הכביש ממרכז העיר הדתי חילוני ולהישאב לקהילות מסוגרות שרק מבקשות לחזור במנהרת הזמן 100 שנים אחורה. האפשרות לצעוד במאה שערים ולקרוא את מודעות הרחוב שזועקות את הכאב החרדי שמבקש לשמור על צביונו השמרני, לפגוש דמויות ירושלמיות כ-"יוסל רוורס" שתפס לעצמו מנהג לצעוד לאחור, לפגוש את חבורת ה"לומדים" בשכונת בית ישראל שמזכירים שהעולם לא מסתכם בכסף ובנראות חיצונית אלא בעיסוק בתורה ובחכמה, ומצד שני את אותם צעירים אפשר לפגוש בבילוי לילי במרכז העיר ולהבין שלא הכל מסתכם בשחור ולבן.
ד"ר חנן נוה הירושלמי העלה בעבר הצעה שלתושבי העיר יהיה מעמד כפול- הם יהיו ישראלים או פלסטינים והם יוכלו לשאת דרכונים של ישראל או פלסטין, אבל יהיה להם עוד דרכון יחיד ומיוחד- דרכון ירושלמי כללי. "אני בטוח שאם יהיו לי שני דרכונים כאלה - אשמח מאוד להשתמש בשניהם ובמיוחד בדרכון הירושלמי כי לא יהיה כמוהו בעולם", אמר נוה. גם אני כירושלמי גאה הייתי רוצה כזה דרכון.
משה הלר הוא עיתונאי המסקר את החברה החרדית במקומון 'ידיעות ירושלים'.