אני יליד ירושלים, וותיק מספיק כך שיש לי תעודת לידה של פלסטינה א"י (ארץ ישראל). מלבד שנים שהיינו בשבתון ובשליחות, אנחנו גרים בירושלים כל העת, כך שהיא הבית שלי מכל הבחינות.
רבים רואים בירושלים עיר קשה, עיר עניה, עיר של עימותים בגלל ההרכב הדמוגראפי שלה ובגלל המשמעויות הפוליטיות הקשורות לכל רחוב, פינה ואבן.
מבחינתי הדגש הוא על כך שהעיר משתנה ודינאמית. כאשר הייתי ילד גרתי מול הכנסת שהייתה אז במרכז העיר ליד מה שקרוי היום המדרחוב. אז לא היה מדרחוב, ואילו הכנסת עברה לאזור קריית הממשלה.
אז העיר הייתה חצויה וגדרות ומוקשים סימנו את הגבול. בנוסף לכך, הייתה בתוך העיר חומת בטון ובה חרכי ירי לאורך אחד הרחובות הראשיים, חומה שנועדה להגן על הולכי הרגל מפני צלפים ירדנים. העיר אינה חצויה יותר מבחינה פיזית אם כי יש בה חלוקות שונות ומשונות כגון חלוקה בין יהודים לערבים (או פלסטינים) לאורך שדרות בר-לב, או חלוקה בין חרדים לחופשיים לאורך רחוב יפו וחלוקה בין שכונות יוקרתיות ויקרות לבין שכונות מוחלשות יותר מבחינה סוציו-אקונומית.
מה שיפה בעיר היא החלוקה הזאת לשכונות. תשאלו ירושלמי, בין אם הוא גר בעיר או עזב אותה – תמיד יציין באיזה שכונה היה גר או הוא מתגורר היום. אך גם השכונות הן דינאמיות ומשתלבות זו בזו וקשה לפעמים לזהות היכן מתחילה זו ומסתיימת אחרת. מקצת השכונות על קבוצותיהן משתלבות זו בזו כפאזל מורכב או אצבעות של יד אחת המשתזרות באצבעות היד השניה. לכן ההצעות של כל תוחמי התחומים ומסמני הגבולות לנסות ולחלק את העיר מבחינה פוליטית או דתית ייכשלו וירושלים תישאר עיר אחת, צבעונית, אולי קשה אבל תוססת ומלאה חיים.
חנן נוה הוא ראש בית הספר לתקשורת במכללת ספיר, ולשעבר בכיר בקול ישראל. יוזם ההצעה להקמתה של רשות עירונית בעלת סטטוס פוליטי ייחודי, שתעניק לירושלמים פספורט מיוחד שיכיר בהרכבה הפוליטי, הדתי והדמוגרפי הייחודי של העיר.